סעד חיים בסיסי ביילודים


6% מהיילודים, ובעיקר יילודים השוקלים פחות מ-1,500 גרם בעת הלידה, נזקקים להחייאה בחדר הלידה. פעולות ההחייאה נעשות בארבעה שלבים: ייצוב ראשוני והערכת מצבו של היילוד, הנשמה (גם בעזרת מפוח הנשמה ידני וצינור תוך-קני), עיסוי לב ומתן נוזלים ותרופות. רוב היילודים נזקקים לשלב הראשון בלבד, ורק מעטים זקוקים גם לנוזלים ולתרופות.

בכל מגע עם כל מטופל יש להשתמש באמצעי מיגון - והכלל הזה יפה גם לכאן, שכן בעת קבלת לידה עלולים להיחשף לדם ולנוזלי גוף אחרים. על כן לבשו כפפות ואמצעי מיגון אחרים בעת מגע עם יילודים או עם ציוד מזוהם.

ייצוב ראשוני והערכת מצבו של היילוד

תנוחה: השכיבו את היילוד אפרקדן או על צדו, וצווארו בתנוחה רגילה. אם מכופפים את הצוואר או מטים אותו יתר על המידה, עלולים לחסום את דרכי האוויר. הניחו שמיכה או מגבת בעובי של כ-2.5 ס"מ תחת כתפיו כדי לייצב את ראשו. אם יש הפרשות מרובות, הטו את ראשו הצדה.

שאיבת הפרשות: שאבו את הפרשות היילוד, תחילה מאפו ואחר כך מפיו, באמצעות מכשיר ידני לשאיבת הפרשות - אך לא יותר מחמש שניות בכל פעם. העשירו את האוויר שהוא שואף ב-100% חמצן.

עירור נשימה עצמונית במגע פיסי: בדרך כלל די בייבוש היילוד ובשאיבת הפרשותיו לעורר נשימה. שתי שיטות בטוחות נוספות לעירור נשימה במגע הן טפיחה על כפות הרגליים ושפשוף הגב, אך אל תפעילו כוח ניכר. אם לאחר פרק זמן קצר של גירוי פיסי (10-15 שניות) לא התחיל היילוד לנשום בעצמו, התחילו בהנשמה.

בשלב הייצוב הראשוני יש להעריך את מצבו הכללי של היילוד מבחינת מאמץ הנשימה, קצב הלב, צבע העור, מתח השרירים והרפלקסים- לפי הדירוג שתיארה רופאת הילדים הד"ר וירג'יניה אפגר. יילוד בעל נשימה תקינה יבכה בדרך כלל, אבל הוא גם עלול להיוולד חסר נשימה, או שינשום נשימות כבדות ומאומצות (Gasping). את קצב הלב אפשר למדוד מתוך האזנה לפעימות באמצעות מסכת או במישוש הדופק בעדינות בבסיס חבל הטבור. גפיו של היילוד כחלחלות בדרך כלל, ואולם כיחלון של השפתיים הוא סימן מבשר רעות ויש לטפל בו מיד. יילודים הזקוקים להחייאה לאחר הלידה סובלים כמעט תמיד מחוסר חמצן (Hypoxia). אם אתם מבחינים בכיחלון של השפתיים או בסימנים אחרים של מצוקה, חשוב להזרים ליילוד 100% חמצן מהר ככל האפשר.

ציון אפגר



הנשמה

את רוב היילודים הזקוקים לסיוע נשימתי אפשר להנשים ביעילות בעזרת מפוח הנשמה ידני ומסכה. יש להנשים בלחץ חיובי אם היילוד אינו נושם כלל או נושם נשימות בודדות, כבדות ומאומצות (Gasping); אם הדופק שלו נמוך מ-100 פעימות לדקה ואם ניכר בו כיחלון מרכזי ממושך, אף על פי שמעשירים את האוויר שהוא שואף ב-100% חמצן.

יש להנשים בקצב של 40-60 הנשמות לדקה. שימו לב שריאותיו של היילוד מתרחבות, שבית החזה שלו עולה ויורד ושנשימותיו נשמעות. הלחץ הדרוש להנשמה משתנה מיילוד ליילוד:

מכשיר הנשמה ידני ליילודים מספק לחץ מרבי של 35 מ"מ כספית, אך ייתכן שלא יספיק כדי לפתוח את דרכי הנשימה. אחרי שפתחתם את דרכי הנשימה, אין לעלות על לחץ של 30 מ"מ כספית. כמו כן אין להנשים יילודים במכשיר הנשמה למבוגרים בלי מד לחץ ההנשמה, שכן ניפוח יתר של ריאותיהם העדינות עלול לגרום להם נזק קשה ביותר. המעקב אחר תנועות בית החזה הוא המדד היעיל ביותר לנפח הנשימה הנכון, ולא קריאת ערך זה או אחר על מד הלחץ. אם אי אפשר לנפח את הריאות ביעילות, תקנו את תנוחת הראש והמסכה ושאבו שוב את ההפרשות - ואם בית החזה עדיין אינו מתרומם, העלו את לחץ ההנשמה.

עיסוי לב

הנשמה וחמצון מיידיים ויעילים ימנעו את הידרדרות מצבו של היילוד לכדי דום לב. ואולם אם הגיע היילוד למצב כזה, עסו מיד את לבו. יש שתי דרכים לעסות את לבם של יילודים, ויש ללמוד את שתיהן.

השיטה העדיפה: הניחו את שני האגודלים שלכם על השליש האמצעי של עצם החזה של היילוד, מעט מתחת לקו דמיוני העובר בין הפטמות. על שאר אצבעותיכם להקיף את בית החזה שלו ולתמוך בגבו. ביילודים קטנים מאוד ייתכן שתצטרכו להניח את האגודלים זה מעל זה. אין להפעיל לחץ על החלק התחתון ביותר של עצם החזה (Xiphoid, ובעברית אנקול) מחשש שייפגעו איברי הבטן של היילוד. אם ידי המחייה קטנות מכדי להקיף את בית החזה של היילוד, יש לעסות את לבו כאשר יד אחת תומכת בגבו של היילוד ואילו האמה והקמיצה של היד השנייה מונחות במרחק-מה מקו הפטמות. עתה לחצו לחיצות מתונות ללא קופצניות על עצם החזה, כך שתרד 1-2 ס"מ. הרפו לפרק זמן השווה לזמן הלחיצה. בשתי צורות העיסוי אין להרים את האגודלים (ואת האצבעות) מעל עצם החזה בזמן ההרפיה. בדקו כל הזמן את הדופק של היילוד, והפסיקו את העיסויים רק כאשר יתברר בבדיקה, כי קצב הלב העצמוני של היילוד הגיע ל-80 פעימות בדקה או למעלה מזה.

עם עיסוי הלב של היילוד יש להנשימו בלחץ חיובי, ולהזרים לו 100% חמצן. ההנשמה חשובה ביותה ברוב החייאות היילודים, אלא שאין לעסות ולהנשים בלחץ חיובי בו בזמן, אלא ביחס של 1:3. הפסיקו אפוא את העיסויים כדי להנשים את היילוד ביעילות. קצב העיסויים בשילוב עם ההנשמות יהיה כ-120 עיסויים בדקה, כלומר 90 עיסויים ו-30 הנשמות כל דקה.



מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור