מצבי חירום בהריון

כשבעה ימים לאחר שחרגה הביצית מהשחלה היא נודדת בתוך החצוצרה, מופרית על ידי תא הזרע וצבר התאים שנוצר מגיע אל הרחם ומשתכן על פי רוב בחלקו העליון. הביצית מוסיפה להתחלק ומצמיחה מעין זרועות (סיסים), החודרות אל תוך רירית הרחם ואל תוך כלי הדם של האם. כך מתחילה להיווצר השליה, שהיא איבר עשיר ביותר בכלי דם ובה נעשה חילוף החומרים בין דם האם לדמו של עוברה. העובר קשור אל השליה באמצעות חבל הטבור, שהוא מעין חבל לבן חלק ומפותל שעוברים בתוכו שלושה כלי דם, שני עורקים ווריד. העובר עצמו נתון בשק וצף בתוך נוזל מי השפיר העוטה אותו מכל עבר.

ההריון התקין נמשך כארבעים שבועות מאז היום הראשון של הווסת האחרונה, והוא נחלק לשלושה שלישים שאינם שווים במשכם. איברי העובר ומערכות גופו מתפתחים בשליש הראשון של ההריון, ולכן מרבית הפגיעות בו חלות בתקופה ראשונה זו, ואילו בשלישים הבאים הוא מוסיף לגדול ולהתפתח. לבו מתחיל לפעום בשבוע השישי להריון, והוא מתחיל לנוע כבר בשבוע התשיעי להריון, אך האם מרגישה את תנועותיו רק בשלב מתקדם יותר (בהריון ראשון מן השבוע העשרים, ובהריונות חוזרים מוקדם יותר).

כיוון שהרחם הוא שריר, הוא עשוי להתכווץ, ולמעשה הצירים אינם אלא התכווצויות של שריר הרחם. ייתכן כי האישה תחוש בהתכווצויות בשלבים מוקדמים של ההריון, אך כל עוד אין הן סדירות, עוצמתן קלה והן אינן כרוכות בכאב, הן אינן מעידות על תחילת לידה. רק כאשר הן קצובות, ופרקי הזמן שביניהן הולכים ומתקצרים (כל עשרים דקות, ואחר כך כל עשר דקות וכל 3-5 דקות), ורק כאשר עוצמתן גוברת והן ממושכות יותר וכואבות (הכאב ממוקד תחילה בגב או בבטן התחתונה, ואחר כך הוא הולך וגובר ומתפשט) - רק אז צוואר הרחם הולך ונפתח, כדי להניח לעובר הגדול לצאת מן הרחם אל הנרתיק ולהגיח אל אוויר העולם.

הריון מחוץ לרחם

הביצית המופרית "טועה" בדרכה אל הרחם ומתיישבת מחוץ לו - בחצוצרה, על השחלה או בחלל הבטן - אבל היא ממשיכה להתחלק ומתפתחת כרגיל. גם הגופיף הצהוב מפריש את ההורמונים המסייעים להריון, רירית הרחם גדלה ואינה נושרת (ולכן אין הווסת באה במועדה) ובגוף האישה חלים עוד שינויים המתאימים למצב של הריון - אבל העובר גדל במקום שלא יועד לו. הוא גדל והסיסים, אותן זרועות החודרות בדרך כלל לכלי הדם שבדופן הרחם, פולשות לרקמות אחרות. האישה סובלת מכאב בטן קשה, מאובדן דם ואף מהלם. חייה נתונים בסכנה, ויש להעבירה בדחיפות אל בית החולים כדי שתטופל בהתאם למצבה - הריון מחוץ לרחם.

טראומה בהריון

נשים הרות ממשיכות היום לעבוד עד יום הלידה. הן נוהגות בכלי רכב והן חשופות לכל תחלואי החברה המודרנית - ובכללם פגיעה בתאונות דרכים ובתאונות עבודה. פגיעה באישה הרה מסוכנת כפליים - לאם ולעוברה. עובדה זו מעמידה את החובש בפני קושי רב יותר מהרגיל בהערכת המצב. עיקר הקושי נובע מהשינויים הפיסיולוגים של ההריון המבדילים אותה מאישה שאיננה בהריון.

בדיקה גופנית של אישה בחודש השמיני להריונה עשויה להעלות את הממצאים הבאים: קצב הנשימה 26 לדקה, הדופק 110 לדקה ולחץ הדם 90. האם האישה נתונה בהלם תת-נפחי? האם איבדה דם? לא ולא. זה המצב הנורמלי בהריון: הרחם הגדול לוחץ על הסרעפת ומפריע לנשימה התקינה, בעיקר בשכיבה. תפוקת הלב של האישה ההרה עולה כדי לספק את צורכי העובר, ולכן הדופק שלה מהיר יותר, ואילו לחץ הדם שלה יורד לעתים אף לערכים נמוכים ביותר.

הגוש הגדול בבטן, הרחם, לוחץ על שני כלי דם גדולים העוברים מאחוריו בחלל הבטן: הווריד הנבוב התחתון ואבי העורקים. לעובדה אנטומית זו נודעת חשיבות רבה: בשכיבה על הגב אפשר שייחסם הווריד הנבוב התחתון המחזיר דם ללב. דם מועט מגיע אל חדרי הלב, והוא אינו יכול לדחוף את הדם למחזור דם בלחץ מספיק. רוב הנשים בשלבים האחרונים של ההריון מכירות את התחושה שהן "כמעט מתעלפות" בשכיבה אפרקדן - והן תשכבנה על צדן השמאלי. בתנוחה הזאת הדם חוזר אל הלב, לחץ הדם עולה לערך נורמלי בתוך זמן קצר והתופעה ששמה "ירידת לחץ הדם בשכיבה אפרקדן" חולפת. המסקנה: נפגעת הרה או יולדת יש להעביר בשכיבה, בהטיה של כ-15 מעלות שמאלה. אם הנפגעת מקובעת ללוח גב מעץ, אפשר להטות אותו מעט שמאלה ולהקל את זרימת הדם.

הסכנה הגדולה ביותר לחיי היולדת ועוברה שנפגעו מטראומה כרוכה באספירציה - שאיפת תוכן הקיבה לריאות. למה הסכנה הזאת גדולה בעת הריון מתקדם? שוב, הרחם הגדול לוחץ על הסרעפת ובעקיפין דוחק גם את הקיבה. בהשפעת הורמוני ההריון הקיבה מתרוקנת לאט, ואם האישה ההרה מאבדת את הכרתה, סביר שכל תוכן הקיבה יעלה אל חלל הפה ומשם - באין רפלקסים מגינים - אל הריאות. העובר עלול לסבול קשות בגלל הירידה בלחץ הדם של האם וכמובן בשל ירידה במתח החמצן שבדמה.

מצבי חירום אחרים בנשים בהריון

דמם מן הנרתיק או כאבי בטן עזים בזמן הריון - או שלא בזמן הריון - מביאים את האישה אל בית החולים או אל מרפאתו של רופא הנשים. מדובר במצבי חירום המופיעים לפתע פתאום, בעת טיול בפאתי הנגב או בבסיס צבאי מרוחק, ולכן עליכם להכירם.

כאב בבטן התחתונה חייב לעורר מיד חשד שישנה בעיה במערכת המין. השחלות והחצוצרות נמצאות על "גבעול", העלול לסוב על צירו ולהפסיק את אספקת הדם אליהן. אם אין מטפלים בחולה בתוך כמה שעות, עלולים האיברים הללו להינזק בלא תקנה. כמו כן מערכת המין עלולה להזדהם, והתוצאה - כאבי בטן הכרוכים בחום ובהפרשה נרתיקית השונה בצבעה, בריחה ובצורתה מההפרשה בעת הווסת.

בשלבים מוקדמים של הריון מחוץ לרחם תיתקף האישה בכאב ממוקד בצד אחד בבטן ובדימום נרתיקי, ובשלבים מתקדמים יותר ייתכנו כאבים בבטן כולה ובכתפיים, הרגשת עילפון, סחרחורת והרגשה של רצון לפעולת מעיים. בבדיקה עלולים למצוא בטן נוקשה, דופק מהיר ולחץ דם נמוך.

הטיפול במצבי חירום בנשים

העבירו את החולה בשכיבה, רצוי על צדה השמאלי אם היא הרה (כאמור, אספקת הדם לעובר בתנוחה זו מקסימלית). העשירו את האוויר שהיא שואפת בחמצן. חשוב שתחדירו צנתר לווריד פריפרי, משום שאם ירד לחץ הדם של החולה, יהיה קשה יותר להחדיר לה צנתר. את הנוזלים יש לערות לחולה לפי לחץ הדם והדופק שלה. אין להניח לה לשתות ולאכול ואין לתת לה תרופות לשיכוך הכאבים.

אם החולה מדממת והדמם ניכר, רצוי לאסוף את הפדים בשקית ולהעבירם אל בית החולים עם החולה, כדי שהרופא יוכל לאמוד במהירות את נפח הדם שאיבדה. כמו כן יש להביא אל בית החולים כל גוש הנפלט דרך הנרתיק, שכן ייתכן ומדובר בהפלה.


מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים",
מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי
משרד הביטחון - ההוצאה לאור