חרצית עטורה
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים, שגובהו 30-60 ס"מ. הוא נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ, גדל בשדות בור, בתלים, בצדי דרכים, ליד מקומות יישוב - בעיקר על קרקעות עשירות בחנקן. הגבעול זקוף וחלול, העלים מנוצים פעמיים-שלוש לאונות צרות. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים יושבים על קרקפת הנישאת בראש הגבעול, הם לשוניים בהיקף וצינוריים במרכז, וצבעם צהוב. כל חלקי הצמח מדיפים ריח אופייני, בייחוד כאשר הם נמעכים או נרמסים. מועד האיסוף: פברואר-מאי. מקורות ופולקלורלדעתו של נ' הראובני, מוצא השם חרצית מ"חרוץ", שפירושו - זהב. וכך גם בזכריה ט', ג': "ותבן צור מצור לה ותצבר-כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות". שם זה מופיע גם במאמר ממאמרי ספר משלי (ט"ז, ט"ז): "קנה-חכמה מה-טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף". רפואה עממיתהכפריות הערביות נוהגות ללקט את עלי החרצית ואת תימורותיה העסיסיות, ומכינות מהם סלט. ברפואה העממית של הבדווים, היושבים בנגב, נוהגים לבשל עלי כותרת צהובים במים, ולשתות את המרתח כתרופה בדוקה להורדת חום. אופן השימושקוטפים את "עלי הכותרת" של הקרקפת, שהם בעצם פרחי ההיקף הלשוניים, מבשלים אותם במים, ממתיקים בדבש ושותים. הכמות: 5 גר' "עלי כותרת" על חצי ליטר מים. משרת עלים וגבעולים: משרים 100 גר' עלים וגבעולים בתוך ליטר מים במשך שבוע - רצוי בתוך כלי זכוכית סגור היטב. לאחר שבוע מסננים את המשרה, מעבירים אותה לתוך כלי זכוכית בעל מכסה, בו ניתן לשמרה בקירור במשך תקופה ממושכת. במשרה זו מטפלים בעיקר במחלות נשים, להסדרת הפרעות במחזור החודשי ולעצירת התכווצויות של הרחם. הכמות: חצי כוס מהמשרה ביום. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |