טיון דביק תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת המורכבים, המגיע לגובה של 50-100 ס"מ. הוא נפוץ בעיקר בשכבות קרקע חוואריות, המצטיינות בכושרן להחזיק מים, ובשולי תעלות, או שטחים המוצפים מים בחורף. גבעוליו מעוצים בבסיסם ומסועפים. עליו הם דמויי איזמל, פשוטים ומאורכים. הפריחה בחודשים אוגוסט-דצמבר, הפרחים יושבים על קרקפות הנישאות בראשי הגבעולים, צבעם צהוב. הפרי הוא זרעון, העונד בראשו ציצת זיפים. כל חלקי הצמח הם שעירים, דביקים ומדיפים ריח חריף. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורמקור השם טיון הוא ערבי, ומבטא את מקום גידולו - אדמת טין. חוקרים אחדים טוענים שהוא מופיע במקורותינו תחת השם אידן (שבת, במה מדליקין כ'). רפואה עממיתדומה שהטיון הדביק עומד בראש רשימת צמחי הרפואה של ערביי ארץ-ישראל. הם עוטרים לו כתרים של מלך צמחי-המרפא, והערצתם אליו כה גדולה, עד שהם אומרים עליו, כי הוא מרפא 40 מכאובים ומחלות. אופן השימושלטיפול בכאבי פרקים, בכאבי גב וברגליים נפוחות: מבשלים 200 גר' עלים ב-4 ליטר מים, עד לשלב הרתיחה. עם הרתיחה, פושטים את הבגדים, יוצרים "אוהל' שמיכה מעל לסיר, וקולטים את האדים אל הגוף. הטיפול נמשך כ-10 דקות. בתום הטיפול יש להיכנס למיטה, להתכסות היטב ולישון עד הבוקר. מוהל ומשרה לריפוי פצעים: מוהל העלים נחשב כתרופה בדוקה נגד זיהום, העלול להתפתח בפצעים פתוחים. מוהל זה מופק באמצעות סחיטת כמות גדולה של עלים. אפשר לשמר את המוהל בתמיסת כוהל, ולהשתמש בו כיוד רפואי. משרה להורדת לחץ דם ולסוכרת: חולטים 3-5 עלים בכוס מים רותחים, משהים דקות מספר ושותים. משחה לטיפול בעור יבש ומבוקע: כותשים עלים יבשים לאבקה ומערבבים אותה עם שמן-זית. את המשחה המתקבלת מורחים על עור מבוקע בכפות הרגליים, בעקבים ובידיים. לטיפול בחניכיים נפוחים ומדממים: מרתיחים 10 גר' עלים בחצי ליטר מים, כ-5 דקות, ממלאים את חלל הפה במרתח ומגרגרים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |