ינבוט-השדה
תיאור הצמחבן-שיח קוצני ממשפחת המימוסיים, שגובהו 40-60 ס"מ. נפוץ מאוד במישורים ובעמקים, במישור החוף, בעמק יזרעאל, בעמק הירדן ובעמק החולה. שורשיו מסועפים ועמוקים, ענפיו קוצניים, עליו אפרפרים, מורכבים ומנוצים פעמיים. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים ערוכים בשיבולים מאורכות, הם קטנים וצהובים. הפרי הוא תרמיל ספוגי סגור, חסר צורה קבועה, זרעיו פחוסים וצבעם חום. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורמקור השם העברי "ינבוט" הוא בשמו הערבי של הצמח, ואילו השם הערבי בא מכושרו של הצמח להכות שורשים עמוקים ולצמוח בכל מקום, בתנאים קשים. חוקרים רבים מזהים את הצמח עם הנעצוצים והנהלולים (ישעיהו ז', י"ח-י"ט). רפואה עממיתהערבים והבדווים של ארץ-ישראל נוהגים לאכול את פירות הינבוט כשהם קלויים באש. כמו כן משמשים כל חלקי הצמח ברפואה העממית - כתרופה לטחורים, לכאבי שיניים, לסוכרת, לעצירות בדרכי השתן, לאבנים בכליות, למחלות עור ולפצעים על השפתיים. אופן השימושקוטפים את הפירות הבשלים, כותשים אותם לאבקה, מערבבים את האבקה בשמן-זית, ואת המשחה המתקבלת מורחים על פצעי טחורים. מומלץ לערבב את הפירות הכתושים עם חומץ ענבים, ולחזור על הטיפול. מבשלים 50 גר' פירות ינבוט בליטר מים במשך שעה, מסננים, ממלאים את חלל הפה במרתח ומגרגרים. יעיל מאוד נגד כאבי שיניים ודימום חניכיים. מבישול 20 גר' ענפים ירוקים וצעירים, יחד עם 20 גר' פירות ו-20 גר' שורשים, בליטר מים במשך שעה, מתקבל מרתח צהבהב-חום, ששתייתו מועילה לריפוי סוכרת, עצירות בדרכי השתן ואבנים בכליות. מחלות עור ופצעי שפתיים: מבשלים 200 גר' עלים, שורשים ופירות, בליטר מים במשך שעה, מסננים, טובלים מגבת קשה במרתח ומנגבים את העור הנגוע. טובלים צמר-גפן במרתח ומנגבים בו את השפתיים; יעיל מאוד לריפוי פצעי שפתיים, המכונים ברפואה המודרנית בשם "הרפס". מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |