ירוקת-החמור
תיאור הצמחעשב רב-שנתי ממשפחת הדלועיים, שגובהו 15-30 ס"מ. גדל בסמוך ליישובים, לרפתות, ללולים ולגינות, גדל גם כעשב רע בשדות-בעל קיציים. גבעוליו עבים ובשרניים, ומכוסים בשערות זיפניות קשות. עליו גסים, מחוספסים מצדם העליון ומכוסים בשערות מלבינות בצדם התחתון. הפריחה בחודשים אפריל-דצמבר. הפרחים צהבהבים. הפרי הוא ענבה עסיסית, מכוסה זיפים ורבת-זרעים. מועד האיסוף: מאי-דצמבר. מקורות ופולקלורהצמח מופיע במקורותינו: "וירקות חמור ודלעת יונית ואכלים טהורים" (אהלות ח', א'). השם הערבי מרמז על צורת הפרי, הדומה לקישוא או למלפפון. רפואה עממיתלמוהל הפרי שימושים רבים ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל. הוא משמש כתרופה בדוקה לצהבת, לקטרקט על העין, לנוזלים המצטברים בדרכי הנשימה, לדלקות אוזניים ולעצירות. אופן השימושתחילה עלינו להזהיר, שמוהל הפרי רעיל, ואין לסטות מהמינון שלהלן! סוחטים את מוהל הפרי, מטפטפים שתי טיפות מהמוהל לתוך הנחיריים, טיפה אחת בכל נחיר. מיד לאחר הטפטוף יש לשאוף את החומר פנימה, ואז חשים מיד בצריבה עזה באף ובדמעות בעיניים. טיפול זה יעיל ביותר נגד מחלת הצהבת ונגד נוזלים המצטברים בדרכי הנשימה והגורמים, לפעמים, לכאבי ראש עזים. טיפול זה יעיל גם להסרת גושים שומניים היושבים על קרום העין. טיפות אוזניים: לדלקות אוזניים חריפות, מטפטפים טיפה ממוהל הפרי לכל אוזן. לעצירות כרונית: מטפטפים טיפה אחת מהמוהל לתוך כוס מלאה במים ושותים. מוהל הפרי משמש גם נגד דלקות עור, פטריות וגרדת. סוחטים מוהל מפרי אחד ומערבבים אותו בליטר מים. במים אלה רוחצים את העור הנגוע. יש להיזהר שהחומר לא יבוא במגע עם העיניים ועם הפה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |