כשות-השדות תיאור הצמחטפיל חסר-עלים ממשפחת החבלבליים. גבעוליו דמויי-חוטים, צבעם צהבהב. הם נכרכים על פונדקאים ומוצצים את לשדם. הפריחה בחודשים מאי-דצמבר. הפרחים קטנים ובהירים, מקובצים בקרקפות כדוריות קטנות. הפרי הוא הלקט הנפתח לרוחבו. מוצאו של הצמח באמריקה הצפונית. לארץ הגיע בראשית המאה הנוכחית והתפשט כאן בשדות מושקים, כטפיל על קטניות וירקות. מועד האיסוף: פברואר-דצמבר. מקורות ופולקלורמקור השם הוא ארמי ופירושו: שיער, על שום דמיון גבעוליו לשערות. ביטוי לטפילותו על צמחים אנו מוצאים בתלמוד: "מאן דתליש כשותא מהייזמי והיגי" (ירושלמי, שבת ק"ו). ערביי ארץ-ישראל מכנים אותו בשם "שיער המכשפה" או "שיער הזקנים". רפואה עממיתברפואה העממית הערבית הוא משמש בעיקר כתרופה למחלות בדרכי השתן ולסרטן בדרכי העיכול. אופן השימושמבשלים שני חופנים גדושים של כשות-השדות בליטר מים במשך שעתיים, מסננים, ושותים 2 כוסות מהמרתח ביום. לריפוי סרטן בדרכי העיכול: מבשלים חופן גבעולי כשות יחד עם חופן קליפות שורשי אלון מצוי בליטר מים במשך שעתיים. מסננים, ושותים חצי כוס מהמרתח ביום. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |