מרור-הגינות
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים, שגובהו 60-100 ס"מ. הוא נפוץ בכל חלקי הארץ בגינות ירק, בגני פרי, בשדות תבואה מזובלים ובמעזבות. גבעולו זקוף וקרח, הוא חלול ומכיל חלב מר. העלים רכים, ורובם בעלי שוליים משוננים. הצמח פורח במשך כל חודשי השנה, ושיא פריחתו בחודשי האביב והקיץ. הפרחים לשוניים, וצבעם צהוב חיוור. הפרי הוא זרעון פחוס ונושא בראשו ציצית. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלוררבים הם החוקרים הנוטים לשער, כי המרורים, שבני ישראל נצטוו לאכול עם המצות ועם קרבן הפסח - "ואכלו את-הבשר בלילה הזה צלי-אש ומצות על מרורים יאכלהו" (שמות י"ב, ח') - הם מינים הנמנים עם הסוג מרור. ויש מן החוקרים המכוונים את השערתם למין מרור-הגינות, הנפוץ מאוד בכל חלקי ארץ-ישראל. רפואה עממיתמרור-הגינות מקובל מאוד ברפואה העממית של הערבים בארץ-ישראל, כתרופה לטיפול בכאבים בכל חלקי הגוף, בתולעים בבטן, ביבלות ולניקוי דרכי העיכול. אופן השימושמבשלים 100 גר' שורש טרי של מרור-הגינות בליטר מים במשך שעה. מסננים את המרתח, ושותים ממנו חצי כוס שלוש פעמים ביום. מרתח זה עוזר לגוף להתגבר על מחלות רבות כמו: כאבים בכל חלקי הגוף, מחלות דרכי העיכול, תולעים בבטן, צריבות בדרכי השתן ועוד. הסרת יבלות: אוספים את החלב המטפטף מכל חלקי הצמח עם שבירתם, ומורחים אותו על יבלות קשות, בעיקר בין פרקי אצבעות הרגליים והידיים. יש לחזור על טיפול זה שלוש פעמים ביום במשך חודש. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |