מיתנן שעיר
תיאור הצמחשיח ירוק-עד ממשפחת המתנניים, שגובהו 1-2 מ'. הוא גדל בבתי-גידול מדבריים ועל פני הגבעות של בתות הספר והנגב הצפוני, באזור שבין להב, דביר ויתיר לבין באר-שבע. דרומית לבאר-שבע ניתן למצאו באפיקי נחלים ועל גבעות גירניות מכוסות חול. הוא מאכלס גם את קרקעות החול והכורכר במישור החוף ומחשופים של קרטון חווארי בכרמל. ענפיו גמישים ומכוסים בעלים קטנים הצמודים לענף. הפריחה בחודשים מרס-יולי. צבע הפרחים צהוב. הפרי הוא אגוזית שחורה. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורהשם מיתנן גזור כנראה מהמלה הערבית "מתן" שפירושה הוא מותן, משום שבעבר הכינו מקליפתו חבלים, ששימשו גם חגורות למותניים. שם הצמח מופיע בתלמוד כמתנה: "קנה ומתנא" (בבא בתרא פ"ט, ע"א). לדעת א' הראובני, שמשון נאסר ביתרים לחים, שהוכנו מפצלות קליפת המיתנן, והוא מכנה אותו בשם יתרן. הבדווים היושבים בנגב מתקינים מהצמח חבלים, מתקני נשיאה והרמה, כלובים לעופות ומחסומים לפיות הגמלים. רפואה עממיתהוא משמש ברפואה העממית כתרופה לטיפול בפצעים ובמורסות (פרונקלים) ובגרויי עור, במחלות דרכי הנשימה, בשיעול ובמוגבלות בתנועה אצל תינוקות וילדים. אופן השימוששורפים גבעולי מיתנן באש, עד לקבלת אפר. מערבבים את האפר במים ויוצרים עיסה, שאותה מורחים על פצעים, על מורסות ועל מקומות מגורים בעור. מחלות דרכי הנשימה: מבשלים 100 גר' גבעולים ועלים ירוקים בליטר מים. עם עליית האדים יוצרים מעין אוהל ממגבת, ושואפים את האדים. מוגבלות בתנועת ילדים ותינוקות: מבשלים 500 גר' עלים וגבעולים של מיתנן בשלושה ליטר מים. עם הרתיחה מפשיטים את הילד ונותנים לו לקלוט את האדים העולים מהסיר. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |