צימרנית-הסלעים

(גדיח/סופאן – .Phagnalon Rupestre (L.) DC)

תיאור הצמח

בן-שיח ממשפחת המורכבים, שגובהו 20-50 ס"מ. הוא נפוץ בין סלעי הבתה, הגריגה והחורש, בחבל הים-תיכוני. הצמח מצוי גם בנגב הצפוני ובהר הנגב, על משטחי סלע. גבעוליו גמישים, מכוסים בכסות שערות לבנה ומסתעפים לרוב. עליו פשוטים ומאורכים, עלי החורף צמירים מלמטה, ארוכים מעלי הקיץ הצמירים משני צדיהם. הפריחה בחודשים מרס-יוני. הפרחים זעירים, צינוריים ויושבים על קרקפות חרוטיות הנישאות בראשי ניצבים ארוכים. צבע הפרחים זהוב. הפרי הוא זרעון מצויץ. מועד האיסוף: כל ימות השנה.

מקורות ופולקלור

שם הסוג נגזר מכסות השיער הצמרית המכסה את כל חלקי הצמח, ושם המין נגזר מבית-גידולו. הבדווים בני המדבר אוספים את הכסות הצמרית ומשתמשים בה כחומר בעירה הניצת על נקלה. הם נוטלים אבן צור ופיסת פלדה מחורצת, מניחים את הצימרנית על אבן הצור, דופקים בפיסת הפלדה על אבן הצור, המגע יוצר ניצוץ המדליק את הצימרנית.

רפואה עממית

כסות צמרית זו משמשת גם ברפואת הכוויה הבדווית. נוטלים קונוס זעיר של צימרנית ומניחים אותו על המקום בגוף אותו רוצים לכוות, מדליקים את הקונוס וכווים. שיטה זו עדיפה על כווייה באמצעות ברזל, משום שבצימרנית יש סגולה לרפא את הזיהום הנוצר עקב הכווייה, מה שאין כן בברזל מלובן. הצימרנית משמשת גם כתרופה לטיפול בפצעים שותתי דם, בכאבי שיניים ובמחלות עור.

אופן השימוש

כותשים עלים וגבעולים ירוקים של צימרנית ומניחים את החומר הכתוש על פצעים שותתי דם, שיש חשש לזיהומם. חובשים בתחבושת בד.

לכאבי שיניים: מבשלים חופן עלים וגבעולים בליטר מים במשך חצי שעה, מסננים, ממלאים את חלל הפה במרתח ומשהים דקה עד שתיים.

למחלות עור: מבשלים 100 גר' עלים וגבעולים ירוקים בליטר מים במשך שעה. מסננים את המרתח, טובלים בו מגבת ומנגבים את העור הנגוע.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: ד"ר דוד דרום