קידה שעירה תיאור הצמחשיח קוצני ממשפחת הפרפרניים, שגובהו 1-1.5 מ'. הוא גדל בארץ בחבל הים-תיכוני וחודר לבתות הספר בגליל התחתון ובשומרון. השיח מתרבה במיוחד באזורים שבהם נכרת החורש הטבעי, לכן הוא נחשב כמרכיב הראשי של הגריגה הים-תיכונית. ענפיו ירוקים וגמישים. מהם מסתעפים ענפים צדדיים קצרים המסתיימים בקוצים. עליו תלתניים ונושרים בקיץ. הפריחה בחודשים ינואר-מרס. הפרחים ערוכים באשכולות או בודדים, צבעם צהוב, והם מדיפים ריח נעים וחזק. הפרי הוא תרמיל שעיר בעל מקצועות. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורהקידה נזכרת בתנ"ך עם מרכיבי שמן משחת הקודש: "ואתה קח לך בשמים... וקדה חמש מאות בשקל הקדש" (שמות ל', כ"ג-כ"ד). הקידה התרכית מתייחסת לצמח בושם, שקליפתו היתה ריחנית מאוד. גם המשנה מזכירה שני מיני קידה, וסביר להניח שאחד מהם מתייחס לקידה השעירה: "קידה לחוד וקידה לבנה לחוד" (גמרא, עירובין ל"ד). שיחי הקידה הפורחים נראים למסתכל מרחוק כאבוקות בוערות, ומשום כך הציע א' הראובני לקרוא לצמח בשם "אזרח", מלשון זורח: "ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן" (תהילים ל"ז, ל"ה). רפואה עממיתערביי ארץ-ישראל אוספים את פרחי הקידה ומערבבים אותם בחמאה. הפרחים מוסיפים לחמאה צבע צהבהב וריח נעים. ברפואה העממית הערבית משמשים הפרחים לטיפול בכאבי בטן, בצהבת ובמיחושים בכל הגוף. אופן השימושמשרים חופן פרחי קידה בשמן-זית במשך חודש. מתקבל שמן ריחני. שמן זה משמש - בדרך של עיסוי - לטיפול במיחושי גוף. משרה כוהלית: משרים שלושה חופני פרחים בכוהל רפואי, בכמות השווה לכוס, מסננים את המשרה ומקבלים כוהל מבושם. כוהל זה - בדומה לשמן המבושם - משמש, בדרך של עיסוי, לטיפול במיחושי גוף. תה פרחים: חולטים כפית פרחי קידה בכוס מים רותחים, משהים דקות-מספר ושותים. תה זה יעיל לטיפול בכאבי בטן ובצהבת. ריבת קידה: מבשלים 5 חופני פרחים במים, בכמות השווה לכוס. מוסיפים סוכר בכמות השווה למשקל הפרחים. מומלץ לבשל את הריבה על אש קטנה במשך שעה וחצי, עד לקבלת ריבה. מעדן זה כוחו יפה לרפא כאבי בטן. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |