קזוח עקום תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת הסוככיים, שגובהו 30-60 ס"מ. הוא גדל בבתות הספר שמצפון-מערב לבאר-שבע, בסדקי סלעים ובערוצי נחלים בהר הנגב ובנגב הדרומי. ענפיו גדלים בצורה "זיגזגית", כשכל קטע יוצר זווית שונה, ומכאן שמו של המין "עקום". עליו גזורים לאונות נימיות. כל חלקי הצמח העל-קרקעיים מדיפים ריח הדומה לריחם של תבלינים שבהם אנו מתבלים מרק. הפריחה בחודשים אפריל-מאי. הפרחים יושבים על סוככים מורכבים, הנישאים על הענפים המסועפים. צבע הפרחים צהוב. הפרי הוא דו-זרעון כדורי ופחוס. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורמקור השם העברי קזוח הוא בערבית. הבדווים היושבים בנגב עושים שימוש רב בכל חלקיו: לתעשיית מטאטאים ביתיים, שבהם מכבדים את רצפת האוהל, לשיפור טעמם של מי בורות וגבים ולתיבול תה. רפואה עממיתהקזוח משמש ברפואה העממית כתרופה לחום גבוה, לתולעים בבטן, לכאבי בטן, להפרשת דם בשתן, לעייפות כרונית, לחוסר תיאבון ולריח רע הנודף מהפה. כמו-כן, כוחו יפה לאושש אשה מיניקה, שפחת חלבה. אופן השימושמבשלים שני חופנים של עלים, גבעולים ופרחים בליטר מים במשך חצי שעה, מסננים את המרתח ושותים 2-3 כוסות ביום. מרתח זה יעיל לטיפול בחום גבוה, בתולעים בבטן, בכאבי בטן, בהפרשת דם בשתן, בעייפות כרונית ובחוסר תיאבון. לאשה מיניקה שפחת חלבה: משרים חופן עלים בכוס מים רותחים, משהים דקות-מספר, ממתיקים בדבש ושותים. לריח רע הנודף מהפה: לועסים קומץ עלים או פרחים. דרך נוספת היא: לבשל 100 גר' פרחים, זרעים וגבעולים בליטר מים במשך חצי שעה, לסנן את המרתח, למלא את חלל הפה ולגרגר. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |