שבת ריחני
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, שגובהו 80-120 ס"מ. הוא גדל בשפלה, בצפון הנגב ובמערבו - כנראה כפליט-תרבות. גבעולו מסועף, עליו דמויי נוצה והם גזורים פעמיים-שלוש לאונות נימיות. הפריחה בחודשים אפריל-יוני. התפרחת היא סוכך רב-קרניים, הנישא בקצות הענפים. צבע הפרחים זהוב-לבן. הפרי הוא דו-זרעון קטן. כל חלקי הצמח מדיפים ריח הדומה לריח זרעי הכמון (קימל). מועד האיסוף: פברואר-אוגוסט. מקורות ופולקלוראבותינו השתמשו בו כצמח תבלין בתבשיל ובתעשיית הכבושים: "השבת משנתן טעמו בקדרה" (עוקצין ג', ד'). גם היום משמשים עליו הירוקים כתבלין בתעשיית הכבושים, לקישוט ולתיבול מרקים, לסלטים ולמאכלי-ים. זרעיו משמשים כתבלין לדברי מאפה, לתפוחי-אדמה ולירקות. יש המכנים אותו עד היום בטעות בשמות שמיר ושומר. (השמיר הוא שיח קוצני, ועל השומר ע"ע בספר זה). רפואה עממיתזרעיו, עליו וגבעוליו מקובלים מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ - להפגת גזים מהבטן, להסדרת פעולת העיכול, להפגת ריח רע מהפה, להקלת כאבי בטן אצל תינוקות, לעידוד יצירת החלב אצל היולדת, לרענון הנשימה ונגד שיעול ודלקות עיניים. אופן השימושמבשלים 5 כפיות גדושות זרעים בליטר מים במשך רבע שעה. מסננים את המרתח, ממתיקים בדבש ושותים 2-3 כוסות ביום. תרופה זו יעילה מאוד להפגת גזים מהבטן, להסדרת פעולת העיכול ולעידוד יצירת החלב אצל היולדת. תינוקות הסובלים מכאבי בטן יש להשקות ב-5 כפיות מהמרתח ביום. להפגת ריח רע מהפה: מבשלים כף גדושה זרעים בכוס מים. מסננים את המרתח, ממלאים את חלל הפה במרתח ומגרגרים פעמים-מספר. מומלץ לבצע את הטיפול לפני השינה ולאחר ארוחת הבוקר. לדלקות עיניים: חולטים כפית גדושה זרעים בכוס מים רותחים, משהים קמעה, טובלים תחבושת בד במשרה בעודה חמה ומניחים על העין. אם ממתיקים את המשרה בדבש, ושותים ממנה כוס ביום, היא מרעננת את הנשימה ומרפאת שיעול. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |