תודרה סייגית תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שגובהו 30-50 ס"מ. הוא שכיח מאוד במעזבות, בצדי דרכים ובמקומות עשירים בחנקן. עליו התחתונים דמויי כינור, גזורים מנוצים. גבעוליו זקופים וקרחים. הפריחה בחודשים פברואר-מרס. הפרחים מקובצים לתפרחת דחוסה, ונישאים על עוקצים ארוכים. צבע הפרחים צהוב עז. הפרי הוא תרמיל צר ודק, הנפתח בשתי קשוות. מועד האיסוף: ינואר-אפריל. הפלאחים הערביים והבדווים של ארץ-ישראל להוטים מאוד אחר הצמח, המשמש להם כתבלין חשוב בהכנת כמה ממוצרי החלב - בעיקר לבן וחמאה. כבר בתהליך החביצה הם מכניסים עלים קצוצים לתוך המחבצה (נאד עשוי עור), וחובצים את החלב. הטעם החריף והמיוחד של העלים - המזכיר צנון או לפת - נספג בחמאה ובלבן, ומשפר את טעמם. ביטוי לחשיבותו של הצמח אצל הפלאח והבדווי נמצא בפתגם "לולא התודרה והמלוח, היה הבדווי עני ומרוט". רפואה עממיתהצמח משמש ברפואה העממית - כתרופה לדימומים פנימיים, לדימום מהאף, לכאבי וסת, לצריבות בדרכי השתן, לדיזנטריה, לשלשול ולצהבת. אופן השימושחולטים חופן עלים בליטר מים רותחים, משהים קמעא, ושותים נוס אחת מהמשרה ביום. תרופה זו יעילה מאוד לטיפול בדימומים פנימיים, בכאבי וסת, בצריבות בדרכי השתן, בדיזנטריה, בשלשול ובצהבת. דימום מהאף: חולטים חופן עלים בכוס מים. מטפטפים 4-5 טיפות מהמשרה לנחיריים מדממים. טיפול זה עוצר את הדימום. משרה חלבית: משרים שני חופני עלים קצוצים בליטר חלב במשך חצי יום, ושותים 2-3 כוסות חלב ביום. תרופה זו, גם היא יעילה מאוד לטיפול בדימומים פנימיים, בדיזנטריה, בשלשול ובצהבת. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |