תמר מצוי
תיאור הצמחעץ ממשפחת הדקליים, שגובהו 6-20 מ'. העץ מתורבת, אך הוא גדל בר במעיינות ובמקומות שבהם מי תהום גבוהים, בערבה, באגן ים המלח ובעמק הירדן התחתון. הגזע עטוף בסיבי עלים ישנים, נושא בראשו "כפות", שהן בעצם עלים ארוכים. שזרת העלה נושאת משני צדדיה עלעלים ירוקים, צרים ומחודדים. הפריחה בחודשים אפריל-מאי. התפרחת היא מכבד, והפרחים צמודים לסנסנים (ענפים) של המכבד. הפרי הוא ענבה, שציפתה בשרנית ומתוקה. מועד האיסוף: אוגוסט-דצמבר. מקורות ופולקלורהתמר היה מזונם העיקרי של אבותינו בימי נדודיהם במדבר: "ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים" (שמות ט"ו, כ"ז). הוא נמנה עם שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, תחת הכינוי "דבש", ועם ארבעת המינים עליהם ברכו בחג הסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל' (ויקרא כ"ג, מ'). מדברי חז"ל אנו למדים, כי הרבו להשתמש בתמר כתרופה למחלות שונות: "תמרי משתנן משבען, משלשלין מאשרן ולא מפנקן" (בבלי, גיטין ע', ע"א), ופירושו: התמרים מחממים, משביעים, משלשלים, מחזקים את הגוף ולא מפנקים אותו. "תמרים-שחרית וערבית יפות; במנחה-רעות; בצהרים-אין כמותן. ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה, וחולי מיעיים ותחתוניות" (טחורים) (בבלי, כתובות י', ע"ב). רפואה עממיתהוא מקובל מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ - כתרופה לטיפול באין-אונות, באנמיה, במחלות קיבה, בבולמוס, במחלות מין, במחלות לב ובפצעים. אופן השימושאכילת הפירות מגבירה את כוח הגברא, מומלצת לחולי אנמיה, לתורמים דם, לסובלים ממחלות בדרכי העיכול, לחולי לב, ולאלה הנתקפים בבולמוס אכילה וברעבון תמידי. למחלות מין: אוספים את אבקת הפרחים וחולטים אותה במים רותחים. את המשרה המתקבלת שופכים לאמבט מים חמים ושוהים בו כמחצית השעה. הכמות: חופן אבקה לליטר מים. לפצעים: קולים את גרעיני הפרי עד שישחימו, כותשים אותם לאבקה ומפזרים אותה על פצעים מוגלתיים או פתוחים. אבקה זו יעילה גם לעצור דימום מהאף. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |