הגה מצוי
תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת הפרפרניים, שגובהו 50-80 ס"מ. גדל בעיקר על קרקעות כבדות ומלוחות, ולעתים משתלט - ביחד עם הינבוט - על שדות מזרע. גבעוליו מרבים להסתעף לענפים קוצניים. עליו מאורכים, דמויי ביצה, פשוטים ותמימים. הפריחה בחודשים מאי-ספטמבר. הפרחים יושבים על העלים הקוצניים וצבעם אדום-ארגמן. הפרי הוא תרמיל ארוך ומקושת, המכיל 2-9 עלים דמויי-כליה. מקורות ופולקלורההגה או האגה נזכר פעמים אחדות בספרות חז"ל. על רב חסדא, שהיה עני מאוד בימי נעוריו, מסופר: "כשהיה מהלך בשדה בין הגא להיזמא היה מרים את בגדיו ואומר: אם תיפצענה רגלי תעלנה ארוכא ותרפאנה. ואילו בגדי אם יקרעו לא ירפאו" (בבא קמא צ"א, ב'). ביטוי לחורבן ירושלים ולביטול העלייה-לרגל, אנו מוצאים בהתפשטותו של ההגא על דרכי עולי הרגל: "שנה עלתה שנה נקפא ולא היו עולים לפעמי רגלים. והיו הדרכים מעלין היגים" (פתיחתא דאיכה רבתי כ"ו). חוקרים אחדים ניסו לזהות את המן שאכלו אבותינו במדבר, עם טיפות הנוזל הסוכרי המתגבש על גבעולי ההגה. רפואה עממיתההגה מקובל מאד ברפואה העממית של הערבים בא"י, בעיקר לטיפול בעצירות בדרכי השתן, באבנים בכליות, להפעלתם התקינה של בני המעיים, לריפוי טחורים, לחיזוק החניכיים ולהפגת ריח רע מהפה. אופן השימושמשרים 100 גר' שורשים בליטר מים, למשך 24 שעות, עד שהמשרה הופכת צהובה. מסננים ושותים 2-3 כוסות ביום. יעיל מאוד, בעיקר לעצירות בדרכי השתן ולאבנים בכליות. להפעלתם התקינה של בני המעיים ונגד עצירות קשה: אוספים את הגבישים המתוקים מעל גבעולי ההגה, לגוש של גר' עד חצי גר'. מוצצים את הגוש, או ממיסים בכוס תה ושותים. לטחורים: כותשים את עלי הצמח הירוקים עד דק, שמים על אספלנית (תחבושת) ומניחים על פצעי הטחורים. לחיזוק החניכיים ולהפגת ריח רע מהפה: מרתיחים 20 גר' שורשים בכוס מים, במשך חצי שעה. מוסיפים שני גלדי בצל, כף גדושה מלח בישול, ומסננים. ממלאים את חלל הפה ומגרגרים 3 דקות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |