חרחבינה מכחילה
תיאור הצמחעשב רב-שנתי ממשפחת הסוככיים, שגובהו 20-50 ס"מ. נפוץ בבתות, בשדות בור ובצדי דרכים בחבל הים-תיכוני. עליו הראשונים עולים בראשית החורף, הם דמויי לב או ביצה, חלקים ומבריקים וערוכים בשושנת. עלי הקיץ נוקשים, וגזורים לאונות צרות וקוצניות. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים קטנים, ערוכים בקרקפות, וצבעם כחול-סגול, צבע הגבעולים בקיץ כחול-סגול מרהיב. מקורות ופולקלורהחרחבינה נמנית עם חמשת המינים שאדם יוצא בהם ידי חובת מרור בפסח: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. בחזרת בעלשין ובתמכא ובחרחבינה ובמרור" (פסחים ב', ו'). א' הראובני מזהה את ה"מתוק" שבמשנה כמיץ המתוק, הנמצא בעלי החורף של החרחבינה: "המלקט עשבים לחים עד שיבש המתוק" (שביעית ט', ו'). רפואה עממיתבחודשי החורף אוספים ערביי ארץ-ישראל את עלי החרחבינה, ומהם מתקינים מאכלים ערבים לחיך. כמו כן משתמשים בכל חלקי הצמח ברפואה העממית - לריפוי פצעי קיבה, תולעי מעיים, לחיזוק חניכיים, לריפוי פצעים ושריטות, סוכרת, מחלות מרה ועקיצות עקרב. אופן השימושקולים זרעי חרחבינה במחבת עד שישחימו, כותשים את הזרעים לאבקה, בוללים בדבש ומכינים כדורים קטנים. הכמות: 50 גר' זרעים וכפית גדושת דבש. אוכלים כדור אחד כל בוקר, במשך שבועיים. מומלץ מאוד לריפוי פצעי קיבה ותולעים בדרכי העיכול. לחיזוק החניכיים: לועסים עלה או שניים. לריפוי פצעים ושריטות: כותשים עלים ירוקים, ואת החומר הכתוש מניחים על הפצעים. תה עלים: מבשלים 50 גר' עלים ירוקים בליטר מים במשך שעה, מסננים ושותים 3-4 כוסות ביום. טוב לריפוי סוכרת, אבני מרה ואבנים בכליות. לטיפול בעקיצות עקרב: קולים שורש חרחבינה באש, כותשים אותו לאבקה, בוללים את האבקה בשמן-זית ומורחים על העקיצה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |