אזוב מצוי תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת השפתניים שגובהו 30-50 ס"מ. גדל כמעט בכל חלקי הארץ, בין סלעים וטרשים, מעדיף אדמות אפורות-לבנות. ענפיו זקופים, עליו דמויי ביצה, מכוסים בלבד שערות, וצבעם אפור-ירקרק. הפריחה בחודשים אפריל-ספטמבר. הפרחים קטנים, עדינים ולבנים, מופיעים בתפרחת צפופה דמוית שיבולת. כל חלקי הצמח מדיפים ריח זעתר טיפוסי, הנובע מהשמן האתרי שבהם. מועד האיסוף: כל השנה. מקורות ופולקלורבארבעה מקומות נצרכה התורה לשימוש באזוב: בפסח מצרים (שמות י"ב, כ"ב), בטהרת מצורע (ויקרא י"ד, ד'), בשריפת פרה אדומה (במדבר י"ט, ו') ובהזאה על טמא-מת (במדבר י"ט, י"ח). אבותינו הכירוהו הן כצמח תבלין ומאכל והן כצמח מרפא. הרמב"ם מבאר את מהות האזוב בפירושו לסוגית פרה אדומה: "הוא עשב נכבד במיני מטעמים, והוא עשב ידוע לרופאים, ואוכלים אותו בעלי-בתים ומתבלים בו הקדרות ומרקחים אותו בדבש" (פרה אדומה פ"ג, ה"ב). רפואה עממיתהאזוב הוא אחד מן הצמחים החשובים ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל. משמש לטיפול בכאבי בטן, בבחילות, בהצטננות, בכאבי אזניים, בשיעול, בכאבי ראש, בתולעים בבטן, באקזמה, בדלקות חניכיים ועוד. אופן השימושחולטים כף גדושה של עלים ירוקים או יבשים בכוס מים. מומלץ להמתיק בדבש ולשתות. שמן זעתר: יוצקים שמן זית לצנצנת זכוכית וממלאים אותה עד חציה. דוחסים לתוך הצנצנת עלים וגבעולים של אזוב, עד שמפלס השמן עולה לשפת הצנצנת. מכסים במכסה ומניחים את הצנצנת למשך כשבועיים על אדן חלון הפונה אל השמש רוב שעות היום. השמן האתרי שבעלים נמהל בשמן הזית ומתקבל שמן אזוב. שמן זה, כשהוא פושר קמעא ובצורת טיפות, יועיל לאזניים מודלקות. שתיית כף שמן ביום מועילה לסובלים מכאבי בטן, מבחילות, משיעול חזק ומתולעים בבטן. עיסוי הרקות בשמן מפיג כאבי ראש. עיסוי חזהו של תינוק בשמן יעיל נגד שיעול חזק וליחה המצטברת בדרכי הנשימה. מריחת השמן בין אצבעות הידיים והרגליים יעילה נגד אקזמות ועור מבוקע ומתקלף. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |