אסתום מצוי
תיאור הצמחעשב רב-שנתי ממשפחת הסוככיים, גובהו 20-50 ס"מ, נפוץ ברוב אזורי הארץ - בעיקר כעשב-בר בשדות התבואה של האזורים ההרריים. בעל שורש מעובה, כעין תפוח-אדמה קטן. הגבעול קרח, עליו גזורים ומנוצים פעמיים לאונות סרגליות מחודדות. פטוטרת העלים התחתונים עגלגלה. פורח בחודשים מרס-יוני. הפרחים לבנים, קטנים ועדינים, יושבים על סוככים בעלי 8-12 קרניים. הפרי עשוי משתי פרודות כדוריות. מועד האיסוף: פברואר-אוגוסט. מקורות ופולקלורמשפחת הראובני טוענת כי הדביונים המוזכרים בתנ"ך, אשר נאכלו ברעב הגדול בשומרון (מלכים ב', ו', כ"ה) - הם הם שורשיו המעובים של האסתום, שצורתם כעין תפוח-אדמה קטן. הם מוסיפים, שצורתה של הפקעת מזכירה את צואת היונים, ומכאן קיבל הצמח את שמו "דביונים", דהיינו: "זיבת יונים", ונמצא בכתיב של הפסוק הנ"ל בצורת "חריונים". רפואה עממיתנוסף על היותו צמח מאכל חשוב אצל ערביי ארץ-ישראל, הוא מקובל גם ברפואה העממית, בעיקר לחיזוק הגוף, להגברת כוח הגברא ופוריות נשים, לעידוד תיאבון, ל"הוספת דם" ולחיזוק היולדת לאחר הלידה. אופן השימושפקעות האסתום נאכלות כשהן טריות, אפויות או מבושלות. הפקעות מכילות עמילן מזין. לחלושי-גוף הסובלים מחוסר דם ולנשים לאחר לידה קשה, מומלץ לשתות מים שבישלו בהם פקעות אסתום, כשהם מעורבים בדבש וחלב. אפשר לבשל 100 גר' פקעות אסתום בליטר מים, כמחצית השעה, ולסנן. יש להוסיף 4 כפות גדושות דבש ושתי כוסות חלב, ולשתות 4 עד 6 כוסות ביום. משקה זה - לטענתם של המשתמשים בו במגזר הערבי - מחזק את כוח הגברא ומסייע לנשים עקרות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |