בבונג דו-גוני
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים, שגובהו 20-30 ס"מ. בארץ הוא גדל במעזבות, בשדות ובשולי שדות. בקרקפת פרחי היקף לשוניים, והקרקפות נישאות על עוקצים קצרים. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. מקורות ופולקלורמקור השם בבונג הוא פרסי. "בבונדש", פירושו בפרסית "תפוח הקרקע", אולי בגלל הדמיון בריחם של שני הצמחים. מפרסית עבר השם לערבית ולעברית. שמו הערבי של הבבונג הדו-גוני הוא "קחואן", בגלל דמיונו לבן-משפחתו הנושא שם זה. רפואה עממיתהבבונג הדו-גוני מקובל מאוד ברפואה העממית הערבית, כמו בן מינו, הבבונג הזהוב. הוא משמש לשיכוך כאבי בטן ואזניים, להורדת חום, לטיפול בהצטננות, בגזים, בזיהומי פה וגרון, בדלקות עור, אזניים וגרון, להגברת תנובת החלב ולריפוי פצעים חיצוניים. אופן השימושחולטים את הפרחים במים רותחים ושותים כתה. יש המוסיפים לתה זה גם שומר. הכמות: כפית גדושת פרחים לכוס מים רותחים. תרופה זו יעילה מאוד להפגת גזים, להקלת כאבי בטן, להורדת חום ולהגברת תנובת החלב בעת ההנקה. אמבט אדים: חולטים עלים ופרחים במים רותחים ומאפשרים לאדים להגיע אל העיניים, אל האזניים ואל הגרון וכלי הנשימה. הכמות: 4 כפות גדושות בחומר יבש, או ירוק, לליטר מים. טיפול זה מומלץ להצטננות ולדלקות גרון, עיניים ואזניים. פרחים יבשים: מפזרים אותם על פצעי גוף מכוערים ומוגלתיים וחובשים בתחבושת. תרופה יעילה מאוד, שימשה בעבר גם ברפואה הרגילה. לפצעים בפה ולדלקת חניכיים - חולטים 2 כפות פרחים במים רותחים, מסננים ומגרגרים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |