בלוטה גלונית
תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת השפתניים, שגובהו 30-80 ס"מ. נפוץ כמעט בכל הארץ, בבתי-גידול שחונים, בין גדרות וגלי אבנים. במדבר הוא גדל בכיסי קרקע, בין סלעים ובערוצים. בחורף הוא מצמיח גבעולים בעלי עלים גדולים, המתייבשים בקיץ. עלי הקיץ קטנים, בעלי שפה גלונית. הפריחה בחודשים אפריל-אוקטובר. הפרחים יושבים בחיק העלים העליונים, בתפרחות צפופות. הפרחים ניכרים בגביעיהם הדומים לפעמון או למשפך. צבע הפרחים לבן. הגביעים הפוריים נפוצים ברוח עם פרודות הזרעים שבהם. כל חלקי הצמח מדיפים ריח טיפוסי. מקורות ופולקלורהשם העברי הוא בעצם שמו היווני של הצמח, והמין קרוי על שם השפה הגלונית של העלה. השם הערבי "סמוה" הוא מהמלה סם, והוא שם כללי לכל הצמחים שניתן לטפל בעזרתם בזיהומים חיצוניים ובארס בעלי-חיים. רפואה עממיתברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל הוא משמש בעיקר לטיפול בפצעים פתוחים, אשר יש חשש שיזדהמו במגע עם הסביבה. הוא משמש גם לטיפול בעקיצות עקרבים, דבורים וצרעות, ובעקיצת זבוב החול, הגורמת ל"שושנת יריחו". מוהל העלים משמש גם כטיפות לעיניים מודלקות. אופן השימושמטגנים את עלי הצמח בשמן-זית במשך 3 דקות. מוציאים את העלים, מניחים אותם על פצעים או על עקיצות, וחובשים בתחבושת בד. דרך אחרת היא לכתוש את העלים, להניח את החומר הכתוש על הפצע ולחבוש. משחה לטיפול בפצעים ובעקיצות: קוטפים עלי בלוטה גלונית ומאדים בתוך סיר עם מעט מים, עד להתרככותם. מכניסים אותם לתוך מערבל ביתי ויוצרים עיסה. מוסיפים לעיסה כמה כפות שמן-זית ומאחסנים בכלי אטום, במקום קריר. בשעת הצורך מורחים מעט מהעיסה על הפצע וחובשים. לעיניים נפוחות ומודלקות - מאדים את העלים במים, ובעודם חמים מניחים אותם על שמורות העיניים למשך כ-5 דקות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |