דיבשה לבנה תיאור הצמחצמח חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת הפרפרניים, שגובהו 2 מ'. גדל בארץ בכל האזורים הגשומים וגם לאורך בקעת הירדן ולחוף ים המלח. מעדיף מקומות לחים - ביצות, אפיקי נחלים וגדותיהם. גבעולו זקוף ומסועף, העלים תלתניים. הפריחה בחודשים אפריל-אוקטובר. הפרחים לבנים, ערוכים בצפיפות בתפרחות דמויות שיבולת. הפרי הוא תרמיל אליפטי, פתוס בצדדיו והוא מכיל 1-2 זרעים. מקורות ופולקלורמופיע במקורותינו בשם הדומה לשמו הערבי - "הנדיקוקי מדאי" (עירובין כ"ח, ע"א). יש הטוענים שהצמח גדגדנית, המופיע כמה פעמים במשנה (ברכות נ"ז) הוא הדבשה החרוצה. ה"ערוך" מפרש שמזרעו נעצר השמן המועיל לחולי גידים, ובמקום אחר הוא מופיע כממעט את הזרע (ירושלמי פאה פ"ה, ה"ד). רפואה עממיתהצמח מקובל מאוד אצל ערביי ארץ-ישראל, בעיקר כתבלין לחלב ולמוצריו, המוסיף להם טעם וריח טוב. הוא משמש גם ברפואה העממית, בעיקר נגד הקאות ובחילות, וכן כ"מוסיף" דם וממריץ את הגוף. טוב נגד דלקות עיניים, לשיכוך כאבים בעת המחזור החודשי ולהורדת לחץ דם גבוה. אופן השימושחולטים כפית גדושה עלים ירוקים, או יבשים, בכוס מים חמים, ושותים כתה - להורדת לחץ דם גבוה, לשיכוך כאבי מחזור ולהקלת הקאות ובחילות. תה מפרחי דבשה: חולטים 10 גר' עלים טריים בליטר מים רותחים. ממתיקים בדבש ומשהים כ-5 דקות. שותים 2-3 כוסות ביום, לחיזוק הגוף ול"הוספת" דם. מרתח: מבשלים 20 גר' עלים וגבעולים בחצי ליטר מים, במשך כמחצית השעה. טובלים צמר-גפן במרתח ומנגבים בו את שמורות העין; יעיל מאוד במקרים של דלקות עיניים קשות. כמו-כן מניחים רטיות ספוגות במרתח זה על חבורות, על פצעים ועל מכות יבשות כואבות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |