הדס מצוי
תיאור הצמחשיח ירוק-עד ממשפחת ההדסיים, שגובהו 80-100 ס"מ. גדל בר בגליל, בכרמל, בגולן ובחרמון. כמו-כן מגדלים אותו כצמח נוי בגינות בתים ובגנים ציבוריים. גבעוליו מסתעפים לענפים צדדיים. העלים גלדניים, מסורגים או ערוכים בזוגות או בשלשות על כל מפרק. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים לבנים ופתוחים לרווחה. הפרי הוא ענבה עסיסית בצבע כחול-שחור. הפרי מזכיר, בצורתו, רימון זעיר. כל חלקי הצמח מדיפים ריח חריף ונעים. מקורות ופולקלורלראשונה נזכר ההדס בין ארבעת המינים, שנוטלים בחג הסוכות (ויקרא כ"ג, מ'). אבותינו היטיבו לתאר כל חלק בהדס בצורה מדויקת מבחינה בוטנית (סוכה ל"ב, ע"ב). בהדס משתמשים כצמח בושם חשוב, עד כדי-כך שהאשכנזים קוראים לקופסת הבשמים בשם "הדס". אבותינו השתמשו בו גם לצרכים רפואיים: "תינוק בן חודש ועד בן שנה אמו מרחצתו וסכתו בשמן ומושחת את כל גופו בהדס יבער' (תשובות הגאונים, אסף, עמ' 162). רפואה עממיתגם היום תופס ההדס מקום נכבד בין צמחי המרפא של ארץ-ישראל. מפאת קוצר המקום, נביא כאן רק את שימושיו הרפואיים החשובים: טיפול בגירויי עור אצל תינוקות, בנשירת שערות, בדלקות מעיים, לריפוי חבורות, ולהקלת עצירות וקצרת (אסטמה). אופן השימושמייבשים עלי-הדס, וכותשים אותם לאבקה. מערבבים את האבקה בשמן-זית, כך שמתקבלת מעין משחה ירקרקה. את המשחה מורחים על מפשעותיהם הרגישות של תינוקות, או על עור מגורה בכלל. אפשר להשתמש באבקה גם כטלק, ללא שמן-זית, לאותן מטרות. המשחה יעילה מאוד לחיזוק שורשי השיער ולמניעת נשירה. טובלים את קצות האצבעות במשחה ומעסים את הקרקפת. לריפוי חבורות ופצעים מניחים מעט מהמשחה על תחבושת וחובשים. תה הדס: חולטים בכוס מים רותחים 2 כפיות גדושות בעלי הדס, יבשים או ירוקים. אפשר להמתיק בכפית גדושה דבש. תה זה יעיל מאד לדלקות מעיים, לעצירות ולטיפול בכיב קיבה (אולקוס). לקצרת (אסטמה): מבשלים 100 גר' עלים ירוקים במים. עם עליית האדים יוצרים אוהל ממגבת מעל הראש, ושואפים את האדים אל דרכי הנשימה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |