חצב מצוי תיאור הצמחצמח בצל רב-שנתי ממשפחת השושניים, נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ, גדל בבתות, בשדות בור ובשולי שדות. בראשית עונת הגשמים מלבלבים עלים רחבים מתוך עוגת הבצל, ויוצרים שושנת. צבעם ירוק והם מצופים בשכבה דונגית. העלים נובלים בראשית הקיץ, ולקראת הסתיו בוקע מתוך האדמה עמוד תפרחת, שגובהו יותר מ-50 ס"מ, והוא נושא אשכול מאורך של פרחים לבנים. הפריחה בחודשים אוגוסט-אוקטובר; הפירות הם הלקטים בעלי שלוש מגורות, ובתוכם זרעים שחורים, מכונפים. מועד האיסוף: כל השנה. מקורות ופולקלורלמרות העובדה, שהחצב הוא מן הצמחים הנפוצים והבולטים בין עשבי השדה, הוא אינו מופיע בתנ"ך. אבותינו ניצלו את עובדת היותו חוצב באדמה, והם נהגו בימי התלמוד לתחום בו את השדות: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב - שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (בבא בתרא נ"ו, א'). מנהג זה נפוץ גם היום בקרב ערביי ארץ-ישראל, בעיקר באזור עזה ורפיח. רפואה עממיתלמרות רעילותם של חלקי הצמח, הוא משמש ברפואה העממית - בעיקר בשימוש חיצוני, לטיפול בוורידים בולטים ברגליים, בגידולי עור, בכאבי גב ובכאבי פרקים. אופן השימושלוורידים בולטים ברגליים, מבשלים 4-5 בצלי חצב ב-3 ליטר מים. עם עליית האדים, מורידים את הסיר ומניחים אותו על מקור אש נמוך בין שני שרפרפים; יושבים על שרפרף אחד ומרימים את הרגליים על השרפרף השני כך, שהאדים העולים מהסיר יחלפו בין הרגליים. כל טיפול שכזה נמשך כ-5 דקות. לגידולי עור: מטגנים גלד בצל חצב בשמן-זית, טובלים תחבושת בשמן ומניחים על האזור הנגוע. לכאבי גב ופרקים: סוחטים שלושה גלדי בצל חצב, עד לקבלת כמה טיפות מוהל, מספיגים צמר-גפן במוהל הגלדים, ומורחים בזהירות ובעדינות על הגב ועל הפרקים הכואבים. אזהרה! בכל טיפול בבצל החצב יש להימנע מלגעת בו בידיים. הוצאתו מהקרקע וההתעסקות בו תתבצע אך ורק בכפפות גומי אטימות! מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |