חרחבינה חופית
תיאור הצמחצמח רב-שנתי ממשפחת הסוככיים, שגובהו 20-50 ס"מ. צומח לאורך חופי הכורכר והחול של הים התיכון. גבעוליו עבים ומצולעים, עליו עבים, גלדניים, רחבים ובעלי אונות קוצניות. הפריחה בחודשים אפריל-אוגוסט. הפרחים צפופים, יושבים על קרקפת קוצנית, צבעם לבנבן. מועד האיסוף: פברואר-ספטמבר. מקורות ופולקלורמדור לדור ידועה החרחבינה כירק, והיא נמנית עם חמשת המינים, שאדם יוצא בהם ידי חובת מרור בפסח: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. בחזרת בעלשין ובתמכא ובחרחבינה ובמרור" (פסחים ב', ו'). נ' הראובני מפרש את מהות השם חרחבינה כך: "הנה הייתה אך לפני חודשים מועטים רעננה וירוקה, אך אחר כך נבלו עליה והיא נהפכה לצמח קוצני ויבש, חרב לחלוטין". רפואה עממיתערביי ארץ-ישראל אוכלים את עליה הצעירים ואת השורש, כמו כן הם מכינים תרופות מכל חלקי הצמח - בעיקר לטיפול בעצירות בדרכי השתן, במחלות עור, במחלות כבד, בצהבת, באנמיה (חוסר דם), בשיעול כרוני, בכאבי בטן ולהורדת לחץ דם גבוה. אופן השימושתה שורשים: מבשלים 5 שורשי חרחבינה חופית בליטר מים במשך שעה, מסננים, ושותים 2-3 כוסות ביום. תה זה מומלץ במיוחד לאלה הסובלים מעצירות בדרכי השתן ומלחץ דם גבוה. תה עלים: מבשלים 50 גר' עלי חרחבינה חופית בליטר מים, מסננים ושותים את המרתח. חולי כבד וצהבת שותים כוס אחת ביום וחולי אנמיה - שלוש כוסות ביום. למחלות עור: מבשלים 50 גר' זרעים בליטר מים במשך שעה, טובלים מגבת קשיחה במרתח ומשפשפים בחוזקה את העור הנגוע. לשיעול כרוני: לועסים עלי חרחבינה ובולעים את מוהל העלים, אפשר גם לכתוש עלים, לערב אותם בדבש - ולאכול. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |