טוריים מצויים
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שגובהו 30-50 ס"מ. גדל בשדות מעובדים ועזובים, בעיקר בחבל הים-תיכוני ובאזור הספר, אך גם במדבר יהודה ובבקעת באר-שבע. גבעוליו זקופים ומסועפים, עליו התחתונים דמויי כינור, ועליו העליונים מאורכים ומשוננים. הפריחה בחודשים ינואר-מרס. הפרחים נישאים על עוקצים, צבעם לבן. הפרי הוא סרגלי וארוך, פחוס מעט ונפתח לאורך שתי קשוות. מועד האיסוף: ינואר-מאי. מקורות ופולקלורמקור השם טוריים הוא בשני טורי הזרעים, הנמצאים מכל צד של המחיצה העוברת באמצע הפרי. ע' לעף זיהה לראשונה את הטוריים המצויים עם הצמח "גרגר של אפר". צמח זה נזכר במשנה ובתלמוד כירק שדה: "ורמינהו הפיגם והירבוזין... והגרגר של אפר פטורין מן המעשר" (סכה ל"ט, ע"ב). רפואה עממיתהפלאחים של ארץ-ישראל אוכלים את עלי הטוריים המצויים, מתקינים מהם קציצות ירק ומתבלים בהם את הסלט. כמו כן הוא משמש ברפואה העממית כתרופה הפותחת את דרכי השתן, לטיפול במחלות כבד וטחול, לריבוי החלב בעונת ההנקה, להפגת גזים מן הבטן ולהגברת כוח הגברא. אופן השימושקוצצים 100 גר' עלים צעירים, ומשרים אותם בליטר חלב במשך יום. שותים כוס חלב בבוקר, על קיבה ריקה. מומלץ מאוד למחלות כבד וטחול. תה עלים : מבשלים 50 גר' עלים בליטר מים, מסננים, ושותים 4-5 כוסות ביום. יעיל מאוד לחולים הסובלים מעצירות בדרכי השתן ומאבנים בכליות. לריבוי החלב אצל היולדת: הוספת עלים צעירים כמרכיב עיקרי לסלט או לקציצות תרד, ואכילת מאכלי טורים בעונת ההנקה, מגבירים את שפיעת החלב (מתכוני טוריים ראה ב"ילקוט הצמחים"). להפגת גזים ולהגברת כוח הגברא: יש לאכול מאכלים שבהם המרכיב העיקרי הוא הטוריים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |