מרווה ריחנית תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת השפתניים, שגובהו 40-100 ס"מ. גדל בהצלחה באדמות גירניות, ונפוץ בגליל, בכרמל, בהרי יהודה, בגבעות השפלה, במדבר יהודה ובנחלי הנגב. גבעוליו מסועפים ומעוצים. עליו משולשים, מכוסים במעטה צמרי צפוף וצבעם ירוק אפרורי. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים לבן. מועד האיסוף: כל ימות השנה. על גבעולי הצמח מתפתחים עפצים, שטעמם מתוק, והם אהובים מאוד על ערביי הארץ. משום כך הם יכנו את הצמח בשם "חויחה", שפירושו - האפרסקים הקטנים, על שום טעם העפצים המזכיר להם במידת-מה טעם של אפרסקים. רפואה עממיתמרווה זו, כאחותה המרווה המשולשת, מקובלת מאוד גם היא, הן כתבלין לתה והן בשימוש רפואי - כתרופה לעצבים רופפים, להזעת-יתר, לכאבי בטן, להקאות, לשיבושים במחזור החודשי, לדלקות החיך והחניכיים, לנשירת שערות ולקשקשים. אופן השימושמבשלים חופן עלים בליטר מים, ממתיקים את המרתח בדבש ושותים חצי כוס ביום אחרי הארוחה. תה זה יעיל מאוד לטיפול בכאבי בטן, בהקאות, בהזעת יתר ובשיבושים במחזור החודשי. לדלקות החיך והחניכיים: לועסים עלה אחד של מרווה ריחנית במשך 5 דקות. מרווה ריחנית ויין: חולטים חופן עלי מרווה ריחנית בליטר יין אדום רותח. שותים מהיין כוסית ביום. יין זה יעיל לטיפול בעצבים רופפים. נשירת שערות וקשקשים: מבשלים שני חופני עלים בליטר מים במשך חצי שעה, מסננים את המרתח ושוטפים בו את שיער הראש. טיפול זה מומלץ לאלה הסובלים מקשקשים בשיער ומנשירה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |