סולנום שחור
תיאור הצמחצמח חד-שנתי או רב-שנתי ממשפחת הסולניים, שגובהו 30-60 ס"מ. הוא נפוץ בבתי-גידול עשירים בחנקן, במזבלות, בשדות מושקים ובגינות -כמעט בכל אזורי הארץ. גבעוליו קרחים, עליו דמויי ביצה, ושפתם תמימה או בעלת אונות רחבות. הפריחה בחודשים אפריל-ספטמבר. הפרחים יושבים על ענפי פריחה קצרים, היוצאים מחיקי העלים העליונים. צבעם לבן. הפרי הוא ענבה שצבעה שחור. מועד האיסוף: כל עונות השנה. מקורות ופולקלורחוקרים רבים מזהים את הצמח עם "ענבי-רוש": "ענבמו ענבי-רוש אשכלות מררת למו" (דברים ל"ב, ל"ב). פירות הצמח השחורים דומים לענבים קטנים, וייתכן מאוד שאבותינו הפיקו מהם חומרים רעילים. רעלים אלו סימלו אצל נביאנו את האון והסבל. גם ערביי ארץ-ישראל מכנים את הצמח בשם ענבי-שועל או ענבי-הנחש. רפואה עממיתלמרות שחלקי הצמח העל-קרקעיים רעילים כולם, משמש הצמח ברפואה העממית הערבית לריפוי פצעים פתוחים שיש חשש לזיהומם, לריפוי מורסות (פרונקלים), נפיחויות, גרדת בעור, טחורים וכוויות. אופן השימושמבשלים עלים ומניחים את העלים המבושלים על פצעים. מומלץ לבשל עלים גם בחמאת בקר ולהניח אותם על פצעים או על מורסות, או לסחוט את מוהל העלים ולמרוח אותו על מורסות. מרתח עלים: מבשלים 100 גר' עלים בליטר מים במשך רבע שעה, מסננים, טובלים במרתח מגבת או צמר-גפן ומניחים אותם על נפיחויות בגוף. כמו-כן משמש המרתח לטיפול בדלקות עור ובגרדת. לטיפול בטחורים: מטגנים עלים בשמן-זית, מרסקים אותם ומניחים את רסק העלים על פצעי טחורים. רסק זה יעיל מאוד לטיפול גם בכוויות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |