צנון מצוי
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שגובהו 30-60 ס"מ. הוא גדל בארץ בעיקר במישור החוף, בשדות מעובדים. גבעוליו זקופים. עליו שסועים, חרוקים או משוננים. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. הפרחים גדולים-יחסית, וצבעם לבן, צהוב ולעתים רחוקות גם כחלחל. הפרי מאורך וחלקו התחתון מחורז. מועד האיסוף: ינואר-יוני. מקורות ופולקלורהצנון המצוי הוא מין הבר שממנו נגזר הגידול התרבותי. אין לדעת בבירור מתי והיכן החל ביות הצנון, אך ידוע לנו כי אבותינו גידלוהו כירק-מאכל, והוא נחשב למעדן שלא ירד משולחנם של מלכים ורוזנים בכל ימות השנה: "לא פסק משולחנם (של רבי ושל קיסר) לא צנון ולא חזרת ולא קישואים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" (בבלי, ברכות מ"א). אבותינו עמדו גם על סגולותיו הרפואיות כצמח העוזר לעיכול: "צנון מחתך מאכל' (עבודה זרה י"א), וכצמח המוריד חום: "צנון יפה לחולי חמה" (רש"י, עבודה זרה כ"ח, סע"ב). רפואה עממיתהוא מקובל מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ - כתרופה לטיפול בדלקת דרכי השתן, להגברת הפרשת השתן ולהמסת אבנים בכליות. הוא מקובל גם כצמח תבלין המעורר את התיאבון, מקל על העיכול, מחזק את הכבד ומרבה את הזרע. אופן השימושמבשלים 3 חופני עלים וגבעולים של צנון מצוי בליטר מים במשך רבע שעה, מסננים את המרתח ושותים 4 כוסות ביום. מרתח זה יעיל לטיפול בדלקות דרכי השתן ובאבנים בכליות. סלט צנון מצוי: הצנון המצוי יכול גם לשמש כמרכיב חשוב בסלט ירקות, בעיקר בשלבי גידולו הראשונים עד לשלב של הפריחה. קוצצים את העלים והגבעולים ומוסיפים אותם כתבלין המוסיף מעט חריפות לסלט. שימוש ממושך בירק מעורר את התיאבון, מקל על העיכול, מחזק את הכבד ומרבה את הזרע. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |