שחליים תרבותיים תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים, שגובהו 30-60 ס"מ. פליט-תרבות הגדל בשדות שלחין ובשוליהם, בעיקר במישור החוף. עליו התחתונים גזורים, מנוצים וצבעם ירוק-כחול. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים ערוכים בתפרחות צפופות וצבעם לבן. הפרי הוא תרמילון דמוי משולש, פחוס ומאורך. מועד האיסוף: ינואר-אוגוסט. מקורות ופולקלוראבותינו גידלו את הצמח לזרע ולירק: "השחלים והגרגיר שזרען לזרע מתעשרין זרע וירק" (שביעית ב', ו'). הוא שימש כצמח תבלין חשוב: "שחלים שטרפן מערב שבת נותן לתוכן חמץ ושמן” (תוספתא, שבת י"ד, י"ג). אנו פוגשים גם כפר שנקרא בשם שחלים שתושביו הרבו לגדל ולאכול שחלים: "כפר שיחלים שהיה בהר המלך שהייתה פרנסתן מן שחלים" (גטין נ"ז, ע"א). רפואה עממיתהצמח מקובל מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי הארץ - כתרופה נגד שיעול, ליחה המצטברת בקנה הנשימה, כאבי ראש, חולשה גופנית, דיכאון ועצבנות, פצעים מוגלתיים, כאבים בתקופת ההריון, דלקות ונפיחות בעיניים. אופן השימושכותשים את הזרעים, מוהלים את החומר הכתוש בחלב חם ושותים. הכמות: כפית גדושה זרעים על כוס חלב. תרופה זו יעילה מאוד נגד שיעול וליחה המצטברת בקנה הנשימה. לכאבי ראש: כותשים כפית גדושה זרעים לאבקה, ומוהלים אותה במיץ-לימון, מלימון אחד. טובלים תחבושת בד בתרופה, ומניחים אותה על המצח. יש לחזור על הטיפול מדי שעה. תרופה זו הוכחה כיעילה ביותר נגד כאבי ראש חזקים. לחולשה גופנית: כותשים 5 כפות גדושות זרעים לאבקה, ומערבבים אותה ב-5 כפות דבש. יש לאכול מהתרופה 3 כפיות ביום, בין הארוחות. לפצעים מוגלתיים: כותשים כף זרעים לאבקה, ומערבבים אותה עם בצל מעוך ושמן-זית. את הדייסה המתקבלת מניחים על תחבושת וחובשים. לדיכאון, לעצבנות ולכאבים בעת ההריון: מערבבים אבקת זרעים בכמות השווה לכף עם 2 ביצים, ואוכלים 2 כפיות מהתרופה ביום. דלקות ונפיחות בעיניים: מטגנים כף גדושה זרעים בשמן-זית, מניחים את השמן על תחבושת ומניחים כרטייה על העין. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |