שקד מצוי
תיאור הצמחעץ נשיר ממשפחת הוורדיים, שגובהו 3-8 מ'. הוא גדל בר בחורשים הים-תיכוניים, בגליל, בגולן, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. עליו מאורכים, משוננים ואזמלניים. הפריחה בחודשים פברואר-מרס. הפרחים גדולים, וצבעם לבן או וורוד. הפרי הוא בית-גלעין, עטוי בציפה שעירה וגלדנית. הזרע שטוח, דמוי ביצה וצבע קליפתו חום. מועד האיסוף: מאי-ספטמבר. מקורות ופולקלורהשקד אינו נמנה עם שבעת המינים, שבהם השתבחה ארצנו בעבר הרחוק, אך הוא נזכר עם הפירות המשובחים מזמרת הארץ: "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים" (בראשית מ"ג, י"א). מוצא השם העברי הוא שמי, ומקורו בפועל שקוד שפירושו: למהר, להתמיד ולנסות. מתוך המשנה אנו למדים כי השקד שימש להפקת שמן, למאכל, לרפואה ולהסקה: "האגוזים והשקדים שאכלן מערב יום-טוב מסיקין בקליפיהן ביום טוב" (ביצה ג', י"א). רפואה עממיתהשקדים היו מקובלים ברפואה בעבר, ומקובלים גם היום - כתרופה למחלות ריאה, למיחושי קיבה, לכאבי ראש, לדלקות אוזניים, לשיעול יבש, לתולעים בבטן, להרעלות קיבה קשות, למיעוט חלב אצל האישה המיניקה, לתבלול בעין ולמחלות עור. כמו-כן הם מגבירים את תאוות המשגל, ומועילים לנכשלים במשגל. אופן השימושרוב השימוש מתבצע בשמן המופק מהשקדים, ושאפשר לקנותו בחנויות המיועדות לכך. שתיית 3 כפות מהשמן ביום יעילה מאוד לאלה הסובלים ממיחושי קיבה, משיעול יבש, מתולעים בבטן, מהרעלות קיבה וממחלות ריאה. כמו כן היא מרבה את חלב האישה המיניקה. טיפות אוזניים: מטפטפים 3 טיפות שמן שקדים לכל אוזן, מומלץ לחמם קמעא את השמן, ולטפטף אותו לאוזן כשהוא פושר. תבלול בעין: כותשים 10 גר' זרעים, חולטים את החומר הכתוש בחצי כוס מים, משהים קמעא, ומטפטפים 2 טיפות מהמשרה לכל עין. מחלות עור: מבשלים 100 גר' שקדים כתושים בליטר מים במשך חצי שעה. טובלים מגבת במרתח, ומנגבים בו את העור הנגוע. תאוות המשגל: אכילת שקדים מגבירה את תאוות המשגל ומועילה לאלה הנכשלים במשגל. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |