צתרה ורודה
תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת השפתניים, שגובהו 30-50 ס"'מ. הוא גדל בגליל העליון והתחתון, בכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. הצמח מעדיף סלעי קרטון וחוואר וגם סדקים של סלעי גיר ודולומיט קשים. גבעוליו זקופים ומסתעפים. עליו דמויי ביצה, בחורף הם רחבים-יחסית, ובקיץ - צרים וקטנים. כל חלקי הצמח מכוסים בגומות קטנות, בהן יושבות שערות בלוטיות גדולות. שערות אלו מקנות לצמח את ריחו הטיפוסי החריף. הפריחה בחודשים מרס-ספטמבר. הפרחים ערוכים בדורים צפופים, יוצאים מחיקי העלים העליונים. צבע הפרחים ורוד-סגול. הפרי מורכב מארבע אגוזיות. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורשם הסוג העברי נגזר משמו הלועזי, השומר כנראה על השם הקדום זעתר, למרות שאנחנו פוגשים במקורותינו את השם צתרי לאזוב: "צתרי-איזוב איזובא" (ירושלמי, שביעית פ"ז, ה"א). ערביי ארץ-ישראל משמרים את שמו העברי של הצמח "אזוב רומי" כפי שהוא מופיע במשנה: "מצוות אזוב: לא אזוביון, לא אזוב כוחלי, לא אזוב רומי" (נגעים פ"ד, מ"ו). יש חוקרים המייחסים לו את השם "סיאה", שאבותינו נהגו לאוכלה ולתבל בה את מאכליהם: "חבילי אזוב והסיאה והקורנית קוטם ואוכל" (תוספתא, שבת ט"ו, י"ב). רפואה עממיתשימוש רב נעשה בצמח ברפואה העממית הערבית בעיקר לפתיחת דרכי הנשימה, ונגד הצטננות ושלשול. הוא משמש גם לטיפול בנפיחויות ברגליים, להרגעת עצבים, לסחרחורות, לעששת, לפצעים פתוחים ומזוהמים ולהרגעת כאבי שיגרון. אופן השימושמבשלים חופן עלים בליטר מים, עם עליית האדים מהסיר יוצרים אוהל ממגבת על הראש ושואפים את האדים. להצטננות: שותים תה שחלטנו בו עלים של צתרה. תה זה יעיל גם לריפוי שלשול, לשיכוך כאבי בטן ולהרגעת עצבים. נגד סחרחורות: כותשים עלים, מערבבים אותם בדבש ואוכלים כפית אחת כל בוקר. מרתח עלים: מבשלים 100 גר' עלים וגבעולים של צתרה בליטר מים במשך חצי שעה. מסננים את המרתח, ומשתמשים בו בעודו חם לחיטוי פצעים. לטיפול בנפיחויות ברגליים: מספיגים מגבת במרתח ומניחים אותה על הנפיחות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |