אספרג החורש
תיאור הצמחמטפס רב-שנתי ממשפחת השושניים, מצוי בחורש הים-תיכוני, בעיקר בין טרשים ובקרקעות טרה-רוסה. גבעולו קשיח וקוצני, הוא עולה מתוך קנה שורש, ומתפתל על ענפי העצים שהוא נסמך עליהם, עד הגיעו לצמרת. הגבעול נושא עלים, שחלקם דמוי מחט וחלקם קשקשיים. מחיקי הקשקשים העליונים יוצאים ענפים ירוקים. הפריחה בחודשים ספטמבר-נובמבר. הפרי הוא ענבה שחורה, קטנה ועסיסית. הבשלת הפירות ועליית הגבעולים הרכים מקנה השורש מתרחשות בראשית האביב. מועד האיסוף: כל השנה. מקורות ופולקלורנזכר במקורותינו כירק מאכל: "הנודר מאכילת הכרוב אסור באספרגוס, ומן האספרגוס מותר בכרוב" (נדרים ו', י'). ובמקום אחר מצאנו: "איספרגוס יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני המעיים" (בבלי, ברכות נ"א). מקור השם אספרגוס הוא יווני, והוא נשמר ברומית שממנה עבר לשפות האירופיות. רפואה עממיתגבעוליו הרכים נאכלים ונ"י ערביי ארץ-ישראל ומשמשים גם ברפואה העממית, בעיקר לטיפול בעצירות בדרכי השתן, במעיים, בהרגעה והקלת כאבים בזמן המחזור וצירי לידה, בחוסר דם ובמחלות כבד. אופן השימושאוכלים את גבעוליו הרכים של הצמח כשהם ירוקים, מבושלים או כבושים במלח. עדיף לאוכלם ירוקים, כמות שהם. שתיית מים שבושלו בהם גבעולי אספרג, טובה לתקינות פעולתם של המעיים, מרגיעה כאבים בעת המחזור ומקלה בצורה משמעותית על צירי לידה. אופן ההכנה: מבשלים 200 גר' גבעולים צעירים בליטר מים, במשך חצי שעה, מסננים ושותים 4-5 כוסות ביום. יעיל מאוד גם לעצירות בדרכי השתן, לאבנים בכליות, למחלות כבד ולשיפור הראייה. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |