אשחר ארצישראלי
תיאור הצמחשיח נשיר ממשפחת האשחריים, גובהו 1-2 מ'. אחד ממרכיבי היער-גריגה הים-תיכוניים. הוא גדל בכל אזורי הארץ, פרט למדבר. שכיח במיוחד בשטחים הסובלים מרעיית-יתר ובחורש מדוכא. מגוף השיח נשלחים שרביטי ענפים ארוכים, המתמרים לגובה או נכפפים במקצת. בדרך-כלל מסתיימים קצות הענפים בקוצים חדים. העלים קטנים ומאורכים, דמויי ביצה. הפריחה בחודשים מרס-אפריל, הפרחים ירקרקים וחסרי כותרת, ערוכים בקבוצות. הפירות מבשילים באמצע הקיץ. הפרי הוא ענבה קטנה - בגודל אפון - ובה שני זרעים. צבעה אדום, סגול או שחור. מקורות ופולקלורעד היום חלוקות הדיעות ביחס לזיהויו הנכון של האשחר. יש חוקרים המזהים אותו עם האטד, המתואר במשל יותם כצמח קטן הגדל בין עצי היער. נגה הראובני מכנה את האשחר בשם "עצבונית", והוא מסתמך על המדרש בבראשית רבה, ס"ה. חכמי ישראל שחיו בימי-הביניים סברו שהאטד הוא העוסג' של הערבים, המכנים בשם זה מינים שונים של אשחר ושל אטד. ערביי ארץ-ישראל אוכלים את פירותיו הטעימים ומכינים מהם ריבה. רפואה עממיתהאשחר משמש ברפואה העממית של הערבים בארץ-ישראל, בעיקר לריפוי מחלת הצהבת, וכן לטיפול בעצירות כרונית ודלקת עיניים. אופן השימושכותשים 100 גר' עלי אשחר, מבשלים אותם בליטר מים כשעתיים. מתקבלת משרה צהבהבת, שמשקים בה את החולה בכל בוקר - כוס אחת על בטן ריקה. תרופה בדוקה אחרת, לאלה הסובלים מעצירות כרונית: מבשלים 10 גר' מקליפת הענפים בליטר מים כמחצית השעה, מסננים ושותים 3-4 כוסות ביום. מרתח עלי אשחר משמש, בצורת רטיות חמות, על עיניים מודלקות. הכמות: 50 גר' עלים מבושלים בחצי ליטר מים, במשך כמחצית השעה. טובלים את הרטיות, כשהמרתח עדיין חם, ומניחים על העיניים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |