זקום מצרי

(זקום - .Balanites Aegyptiaca (L.) Del)

תיאור הצמח

עץ קוצני ממשפחת הזוגניים, שגובהו 3-6 מ'. גדל בנאות-מדבר באזור חצבה, עין-גדי, ואדי קלט, יריחו, בג'יפטליק, בפצאל ובוואדי אל מליח - צפונה לכפר רופין. הגזע מסתעף לענפים נושאי קוצים חיקיים. העלים מורכבים מזוג עלעלים גלדניים, עגלגלים או אליפטיים. הפריחה בחודשים פברואר-יולי. הפרחים קטנים, יושבים בקבוצות חיקיות וצבעם ירקרק. הפרי הוא בית-גלעין סגלגל. צבעו נוטה לכחול, ואורכו 2-3 ס"מ. גלעינו עשיר בשמן. זמן איסוף הפירות בחודשים אפריל-מאי. צבע הפירות אז הוא חום-צהבהב, טעמם מתוק, אך מתלווה אליו גם טעם לוואי מר מאוד.

מקורות ופולקלור

לדעת ציז'יק, זהו העץ הקרוי מסוכן, המופיע בפסוק "המסוכן תרומה עץ לא ירקב" (ישעיהו מ', כ'). השם זקום שומר במידה מסוימת על השם הקדום מסוכן. במסורת הערבית הוא מקובל כעץ השאול, שפירותיו משמשים כעונש לפושעים, וכך הוא מופיע גם בקוראן (פרשת המתייצבות במערכה). ערביי ארץ-ישראל והנזירים במנזרי בקעת הירדן הפיקו בעבר שמן מפירות הזקום, ומכרו אותו כשמן רפואי תחת השם "צרי גלעד".

רפואה עממית

שמן הזקום נחשב ברפואה העממית הערבית כתרופה בדוקה ביותר לכאבי פרקים ושרירים. אכילת הפירות הבשלים היא תרופה נגד תולעים ועצירות קשה. העלים ידועים גם כמחטאים פצעים מוגלתיים.

אופן השימוש

כותשים את גלעיני הפרי, ואת החומר הכתוש מכניסים לתוך מים רותחים. כעבור מספר דקות צף השמן על פני המים. ניתן לאסוף אותו ולשמרו תקופה ארוכה, בכלי זכוכית אטום. את השמן מורחים על פרקים ועל שרירים כואבים, ומעסים דקות אחדות. מומלץ לבצע את הטיפול לפני השינה או אחרי אמבטיה.

לחיטוי פצעים מוגלתיים: כותשים מספר-עלים, מניחים את החומר הכתוש על הפצע המוגלתי, וחובשים בתחבושת.


מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל
צילם: ד"ר דוד דרום