חיטה תיאור הצמחכל המינים, הנמנים עם סוג צמח זה, הם חד-שנתיים ובעלי קנים זקופים. פרחי החיטה מקובצים יחד לקבוצות קטנות, כאשר כל קבוצה מכילה בדרך-כלל 7-3 פרחים והיא נקראת שיבלית. כל שיבלית עומדת על מדרגה מיוחדת, שהיא מעין בליטה של ציר התפרחת. השיבליות מצטרפות יחד לתפרחת גדולה, הנקראת שיבולת. הפרי נקרא זרעין. הסוג "חיטה" כולל מספר מינים, הגדלים כצמחי תרבות בארץ, ומין אחד הגדל בר, והוא חיטת-הבר. מועד האיסוף: מאי-אוגוסט. מקורות ופולקלורהחיטה עומדת בראש הקבוצה של מיני הפירות, שנשתבחה בהם ארץ-ישראל: "ארץ חיטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח', ח'). גם במשנה מופיעה החיטה, תמיד בראש רשימת הצמחים: "חמשה מינים חייבין בחלה: החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל" (חלה א' א').
רפואה עממיתהחיטה מקובלת מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל. שתיית מים, שבישלו בהם גרעיני חיטה, יעילה מאוד בריפוי שיעול ועצירות בדרכי השתן. שתיית מים, שבישלו בהם סובין, מחזקת את הגוף, מוסיפה דם, משפרת את העיכול, יעילה למי שסובל מעצירות בדרכי השתן ומאבנים בכליות, ומרבה את החלב בעת ההנקה. סובין, שבושל במים ובחומץ, טוב לטיפול בדלקות-עור, בפטריות, בגירויים ובאלרגיה הקשורה בעור. אופן השימושמבשלים 100 גר' גרעיני חיטה בליטר מים, כשעה. מסננים, ושותים מהמרתח 5-4 כוסות ביום. מרתח סובין מעורב בחומץ: מבשלים 100 גר' סובין בליטר מים, כשעה. בתום הבישול מוסיפים למרתח כוס חומץ בן-יין מרוכז, או כוס שנסחטה מענבי בוסר חמוצים. במרתח זה מנגבים ורוחצים את האיזור הנגוע. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |