מייש דרומי תיאור הצמחעץ גבוה משפחת המישיים, המגיע לגובה של 20 מ'. תפוצת העצים הגדלים בר בארץ מוגבלת למקומות מעטים, כגון: צפת, ראש-פינה, מורדות הגולן, פקיעין, ירושלים וביר-זית. גזע העץ מפותח ונאה, קליפת הגזע עדינה וחלקה. העלים גדלים על הענפים לסירוגין, והם דמויי ביצה לא-סימטרית. צבעם ירוק כהה ושפתם משוננת. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. הפרחים קטנים, וצבעם ירוק-צהבהב. הפרי הוא בית-גלעין המכוסה בציפה דקה. במאה השנים האחרונות החלו לגדלו בארץ כעץ נוי, בעיקר כעץ צל ושדרות. בשל כך הוא נפוץ כמעט בכל מקום בהר ובשפלה. מקורות ופולקלורהמיש נמנה עם העצים שמהם היו לוקחים ענפים למערכה (שריפה על המזבח): "וכי כל העצים כשרים למערכה?... אבל באלו היו רגילין, במרביות של תאנה... אף של מיש ושל אלון ושל דקל" (מסכת תמיד כ"ט, ע"ב). א' ראובני טוען, שכמה משמות הצמחים שלא נזכרו במקרא נשתמרו בשמות אנשים בתנ"ך, כדוגמת מישא מבני בנימין (דה"י א', ח', ט'). ערביי ארץ-ישראל מחבבים מאוד את המיש כעץ נוי, והם מגדלים אותו בעיקר במקומות קדושים ובחצרות הבתים. ילדיהם הקטנים להוטים אחרי פרי המיש, ובעונת ההבשלה הם מטפסים על העצים, קוטפים את כדורי הפרי ואוכלים אותם בתאווה רבה. רפואה עממיתברפואה העממית הוא מקובל כתרופה למחלות ולדלקות עור, בעיקר לפטריות ולפסוריאזיס. כמו-כן הוא יעיל לטיפול בכאבי פרקים. אופן השימושמבשלים 30 גר' קליפת גזע או קליפת שורש בליטר מים במשך חצי שעה, מורידים את המרתח מהאש ונותנים לו להתקרר במשך שעה. אחר כך מרתיחים אותו שוב, במשך חצי שעה נוספת. מסננים, ושותים כף גדושה מהמרתח שלוש פעמים ביום. אמבט: מבשלים 200 גר' קליפות גזע או קליפות שורש בליטר מים במשך שעה, מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מלא במים חמים. יש לשהות באמבט כחצי שעה. יעיל מאוד לכאבי פרקים, למחלות ולדלקות בעור. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |