סלק מצוי
תיאור הצמחצמח חד-שנתי או דו-שנתי ממשפחת הסלקיים, שגובהו 30-100 ס"מ. הוא מצוי בכל אזורי הארץ. הוא גדל בגינות ובשדות, בצדי דרכים ובאשפתות, בייחוד במקומות לחים או מלוחים במקצת. הצמח מעדיף קרקעות חרסיתיות מלוחות. בתחילת צמיחתו הוא מפתח שושנת-עלים. הענפים היוצאים מתוך השושנה מסתעפים אנכית. עליו פשוטים, מאורכים, ירוקים ולפעמים אדמדמים. הפריחה בחודשים מרס-יוני. הפרחים קטנים, צבעם ירוק והם ערוכים בקבוצות, בכעין שיבולת. הפרי עטוף בעלי עטיף קשים ויבשים. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלוראבותינו גידלו את הצמח בגינת הירק, והוא היה מרכיב חשוב בתבשילי ירק. לעתים כונה תבשיל סלק בשם הכללי "תרדין" (ברכות ל"ה, סע"ב). בתלמוד הוא מופיע כתרופה לצינה (=התקררות): "חמה לחמה וסילקא לצינה" (פסחים קי"ד). רפואה עממיתלבד מהיות הצמח מקובל בתבשיליהם של עדות ישראל וערביי ארץ-ישראל, הוא מקובל מאוד גם ברפואה העממית שלהם - בעיקר לטיפול במחלות דרכי העיכול, בעצירות קשה, בדימום בקיבה ולריכוך המעיים. כמו-כן הוא יעיל מאוד לחולי אנמיה, לחלושי גוף ולחולים במחלות כבד. הוא משמש גם בקוסמטיקה הטבעונית לטיפול בנשירת שערות, למניעת קשקשים וכן לטיפול בעור מתקלף בפנים ובידיים. אופן השימושהדרך הפשוטה והיעילה ביותר לשימוש בסלק המצוי היא בבישול. מבשלים 200 גר' עלים בליטר מים במשך חצי שעה. מסננים ושופכים את המים לתוך כלי (בשום אופן אין לשפוך את המים - אנחנו נזדקק להם בהמשך!). סוחטים היטב את העלים, מרסקים אותם במעבד מזון, מוסיפים להם מעט קמח ו-3 ביצים, מערבבים היטב ומכינים קציצות סלק מטוגנות. אכילת המעדן יעילה ביותר לטיפול במחלות מעיים, לחלושי גוף ולחולים במחלות כבד. בקוסמטיקה הטבעית: במי הבישול שקיבלנו שוטפים את שיער הראש, מומלץ לאחר חפיפה. טיפול זה מרחיק קשקשים ומונע נשירת שערות. כמו-כן אפשר להשתמש במים כמי פנים לעור מתקלף בפנים ובידיים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |