קיסוסית קוצנית תיאור הצמחמטפס קוצני ממשפחת השושניים. הוא גדל בחורש ובבתה בחבל הים-תיכוני, ונחשב כמטפס השכיח והשולט בחורשים רבים בארץ. ענפיו ירוקים ומעוצים. עליו גדולים, דמויי לב, רכים ובהירים. הצמח מטפס לרוב בעזרת שיכים אנקוליים, הפזורים בשולי טרף העלה, על הפטוטרת ועל הגבעול, ובעזרת זוג קנוקנות הצומחות מבסיס העלה. הפריחה בחודשים ינואר-מרס. הפרחים ערוכים באשכול מרובה-פרחים, וצבעם ירקרק בהיר. הפרי הוא ענבה אדומה. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורהצמח מופיע במקורותינו ברשימת הצמחים שאפשר להדלותם על סוכה : "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס" (סוכה א', ד'). במקום אחר הוא מופיע כקיסוסא: "ולא בשמן קיק, קיסוסא והוא כמו קאסא בבבלי" (ירושלמי, שבת רפ"ב). מוהל הפירות הבשלים משמש את הפלאחים כחומר המוסיף גוון, ריח וטעם לשמן-הזית. שמן שמהלו בו מוהל פירות קיסוסית נמכר במחירים גבוהים מהשמן הרגיל. רפואה עממיתהצמח מקובל גם ברפואה העממית של עדות ישראל וערביי הארץ - כתרופה לסוכרת, להרעלות קשות, לעגבת, לזיהומים בדרכי העיכול, לשלשול, להתקפי עצבים, לפצעים חיצוניים, לחום ולכאבי גרון. אופן השימושמערבבים כפית אבקת שורש יבש, 3 עלי טיון דביק, כפית גדושה עלי קורנית, כפית עלי אזוב וכפית עלי זוטה לבנה. את התערובת מבשלים בליטר מים במשך חצי שעה. מסננים, ושותים 2 כוסות מהמרתח ביום. תרופה זו הוכחה כיעילה ביותר לטיפול בסוכרת, בהתקפי עצבים, בחום ובכאבי גרון. מרתח שורשי קיסוסית: מבשלים 50 גר' שורשים טריים של קיסוסית בליטר מים במשך שעה. מסננים את המרתח, ושותים ממנו 5 כפות ביום. תרופה זו יעילה בטיפול בחולי עגבת, בהרעלות ובזיהומים בדרכי העיכול, בשלשול ובהתקפי עצבים. טיפול בפצעים חיצוניים: מייבשים את שורשי הקיסוסית וכותשים אותם לאבקה. את האבקה מפזרים על פצעים חיצוניים ועל דלקות עור. דרך אחרת: לבשל 100 גר' שורשים בליטר מים במשך שעה, לסנן, ולשטוף במרתח את הפצעים ואת העור הנגוע. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |