תאנה (פיקוס התאנה)
תיאור הצמחעץ ממשפחת התותיים, שגובהו 6-8 מ'. בימי קדם גדל בר בתחומי הארץ, וכיום מגדלים אותו כעץ פרי בגולן, בגליל, בשומרון וביהודה. גזעיו חומים-לבנבנים, מלאים בשרף חלבי. עליו יושבים בסירוגין על פטוטרות עבות. הם רחבים, מאוצבעים ושעירים, צדם התחתון בהיר יותר מצדם העליון. פרי התאנה אינו אלא תפרחת תפוחה ובשרית, בצורת אגס, עטופה קליפה דקה בגוונים שונים, ובה מוצאים שלושה מיני פרחים: פרחי זכר, פרחי נקבה ופרחים עקרים. מועד האיסוף: יולי-דצמבר. מקורות ופולקלורהתאנה ידועה בארץ-ישראל מימי קדם. המרגלים שנשלחו לתור את הארץ חזרו והביאו אתם "מן הרימונים ומן התאנים". היא נמנתה עם שבעת המינים בהם נשתבחה הארץ. היא היתה נפוצה בכל הארץ, וכך נאמר עליה: "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע" (מלכים א', ה', ה'). בתנ"ך היא נזכרת כתרופה לשחין: "ויאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים ויקחו וישימו על השחין" (מלכים ב', כ', ז'). "מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה. אמר ר' יוחנן: פעם אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה וקיימתי בעצמי: החכמה תחיה בעליה" (שבת פ"ג). רפואה עממיתהיא מקובלת מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי הארץ - כתרופה לעצירות, להצטננות, לשיעול, לחולשה גופנית, למחלות בדרכי העיכול, ליבלות יבשות, לפצעים מוגלתיים, לדלקות עיניים ולאנמיה. אופן השימושאכילת תאנים מיובשות הוכחה כיעילה ביותר לריפוי עצירות, חולשה גופנית, מחלות דרכי העיכול ואנמיה. סירופ תאנים: חולטים 5 גרוגרות של תאנים בכוס מים רותחים. משהים אותן במים כ-3 ימים. מסננים, ושותים 5 כפות מהמשרה ביום. תרופה זו יעילה מאוד לריפוי שיעול, הצטננות, מחלות בדרכי העיכול ואנמיה. יבלות יבשות: שוברים ענף של תאנה, אוספים את החלב הלבן המטפטף מהשבר, ומורחים אותו על יבלות ועל פצעים מוגלתיים. יש לחזור על הטיפול פעמים-מספר. לדלקות עיניים: מוהלים 5-10 טיפות חלב תאנים בכוס מים רותחים. מספיגים צמר-גפן במשרה, ומנגבים בו את העין המודלקת. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |