אזוביון דגול
תיאור הצמחבן-שיח זקוף ממשפחת השפתניים בגובה 30-70 ס"מ. גדל על קרקעות חול-חמרה בעמק החוף, ובחרמון בין מג'דל שמס לברכת רם. ענפיו מעוצים בחלקם התחתון, ועליו צרים וארוכים. כל חלקי הצמח העל-קרקעיים מכוסים בשערות, ביניהן בלוטיות המכילות שמן אתרי בעל ריח מיוחד. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים סגול-ארגמני, והם מסודרים על עמוד התפרחת בצפיפות רבה. בראש התפרחת ערוכה לרוב קבוצה של 3-5 חפים ארגמניים-סגולים, המשמשים כדגל ומסייעים במשיכת מאביקים. מועד האיסוף: ינואר-אוגוסט. מקורות ופולקלורחוקרים רבים מזהים את הצמח עם אחד מארבעת מיני האזובים המוזכרים במשנה (נגעים פ"ד, מ"ו). זיהוי זה - לדעתי - בטעות יסודו; לצמח זה אין כל קשר למיני ה"אזובים" שהמשנה הזכירה, לא בריח ולא בצורה. אני נוטה לזהות את הצמח אזוביון עם הכלמינתה האפורה (ראה בהרחבה ילקוט הצמחים, ט'-מ'). רפואה עממיתמכיוון שתפוצתו בארץ מוגבלת לאזורים מסוימים, אין הוא ידוע כל-כך ברפואה העממית. מכל מקום, הוא תופס מקום נכבד ביותר ברפואה העממית של עדות ישראל המערביות. משתמשים בו לטיפול בשיעול, בקצרת, בבעיות עיכול, בשפעת, בנזלת, בנפיחויות, בכוויות, בהתכווצות שרירים, בדלקת ריאות, בנדודי שינה ועוד. אופן השימושלמחלות פנימיות: מרתיחים 4 כפות גדושות של עלים, יבשים או ירוקים, בליטר מים. מסננים ושותים את המרתח. הכמות: 3-4 כוסות ביום. לסובלים מנדודי שינה, מומלץ לשתות כוס לפני לכתם לישון. למחלות חיצוניות: מרתיחים שני חופני עלים במים כ-10 דקות, מסננים, ושופכים את המרתח לאמבט. יש לשהות באמבט כמחצית השעה. לבצקות, לעוויתות, לכוויות ולמכות שמש, מספיגים תחבושות במרתח ומניחים על האיבר החולה. שמן אזוביון: יוצקים שמן זית לצנצנת זכוכית וממלאים אותה עד חציה, דוחסים לצנצנת עלים וגבעולים של אזוביון, עד שמפלס השמן עולה עד לשפת הצנצנת, מכסים במכסה ומניחים על אדן חלון, הפונה אל קרני השמש רוב שעות היום. לאחר שבועיים, משתמשים בשמן - בעיקר למריחה על כוויות, למכות שמש, לעקיצות ולדלקות עור. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |