אטד אירופי
תיאור הצמחשיח ממשפחת הסולניים שגובהו 1-3 מ'. מצוי בשולי שדות מעובדים, באדמות כפרים נטושים, בערוצי אדמות לס ועל גדות נחלים. נפוץ מאוד בערוצי אדמות הלס בנגב הצפוני. ענפיו ארוכים ומקושתים, עליו מאורכים, בשרניים ומעוגלים בקצותיהם. מחיקם של חלק מהעלים יוצאים ענפים קצרים ומעוצים, המסתיימים בחוד. הפריחה בחודשים אוגוסט-ספטמבר. צבע הפרחים לילך, וריחם עדין. הפירות הם ענבות קטנות, שצבען ירוק-אדמדם. מקורות ופולקלורנזכר במקרא לראשונה כנקודת ציון לגורן בעבר הירדן (בראשית נ', י'). במשל יותם הוא מתואר כצמח קטן שתועלתו מועטה, ובתוספתא הוא מוזכר כצמח קוצני, שהפריע בדרכם של בני ישראל במדבר (סוטה פ"ד, ב'). הבדווים החיים בנגב נוהגים עד היום לסחוט את מוהל העלים כדי להחדירו - בדקירה - אל מתחת לעור, וליצור בצורה זו כתובות קעקע. ציורי קעקע אלה היו מקובלים ביותר בחברה הבדווית בתחילת המאה הנוכחית; הנשים נהגו לקעקע את עור בנותיהן שלא הגיעו לפרקן, על-מנת שתהיינה נאות ומושכות. רפואה עממיתהצמח מקובל מאוד גם ברפואה העממית של הבדווים בנגב; מוהל העלים משמש כטיפות לעיניים מודלקות, לנשירת שערות ולכאבי ראש. תה המופק מהעלים משמש להפגת גזים, להקלת כאבי שיניים, דלקת בחניכיים, כאבי בטן אצל תינוקות, גירויי עור וגירודים. אופן השימושמרתח משורשי הצמח המבושלים טוב להורדת לחץ דם גבוה ולחולי סוכרת. לתינוקות הסובלים מחצבת, מערבבים את מוהל העלים בחינה - "כופר" - ומורחים על כל הגוף. לשימוש חיצוני: לגירויי עור, לפטריות ולגרדות - מרתיחים 100 גר' עלים בליטר מים, במשך כ-10 דקות, טובלים צמר-גפן במרתח ומורחים על העור הנגוע. לשימוש פנימי: להורדת לחץ דם גבוה ורמת הסוכר בדם - מבשלים 10 גר' שורש בליטר מים, במשך כ-10 דקות, מסננים ושותים 4-5 כוסות ביום. להכנת תה - חולטים חופן עלים בליטר מים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |