ברקן סורי
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המורכבים. גובהו 80-180 ס"מ. נפוץ ביותר כמעט בכל חלקי הארץ. גדל במקומות נטושים, בחורבות, באשפתות, בצדי דרכים וסמוך ללולים ולרפתות. גבעוליו זקופים ומסועפים מעט בחלקם העליון. עליו גזורים לאונות קוצניות, ומשורטטים בעורקים לבנים-ארגמניים. העלים ירוקים בצדם העליון ושעירים-לבנים בצדם התחתון. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים יושבים על קרקפות הנישאות על ראשי הגבעולים הזקופים. כל פרחי הקרקפת צינוריים וצבעם ורוד-סגול. הקרקפת מוקפת בחפים קוצניים סגולים, שצורתם כצורת הברק, ואולי מכאן שמו. מקורות ופולקלוררבים מחוקרי הצומח המקראי נוטים לזהות את הקוצים והברקנים המופיעים בתנ"ך עם הברקן הסורי. "ודשתי... את קוצי המדבר ואת הברקנים" (שופטים ח', ז'), וכן "ואת קוצי המדבר ואת הברקנים" (שופטים ח', ט"ז). יש המזהים את הצמח עם הקמשונים, החוחים והדרדרים, שגם הם מופיעים במקרא. רפואה עממיתנוסף על השימוש בו כמאכל, הוא משמש גם ברפואה העממית של הערבים בארץ-ישראל. אכילת הגבעולים והתפרחות מגבירה את התיאבון, ממריצה את העיכול ומרפאה מחלות כבד ומעיים. שתיית מרתח, שהופק מכל חלקי הצמח העל-קרקעיים, יעילה מאוד לאלה הסובלים מלחץ דם גבוה, מאבנים בכליות, מעצירות בדרכי השתן ומבעיות עיכול בכלל. אופן השימושקוטפים גבעולי ברקן סורי בתחילת הגידול, כשהם עדיין ירוקים ורעננים. מגרדים את העלים הקוצניים בעזרת סכין, חותכים את הגבעולים לאורכם לפרוסות, ומבשלים אותם במים. הכמות: 200 גר' גבעולים קלופים בליטר מים. משך ההרתחה כחצי שעה. מסננים את המרתח, מקררים ושותים 4-5 כוסות ביום. מומלץ לאכול את הגבעולים כשהם קלופים וטבולים במי מלח. כר מנקה הברקן ומנגב את מערכת העיכול, מחזק את הגוף ומוסיף דם לאלה הסובלים מחוסר דם - כפי שמאמינים המשתמשים בו. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |