חוחן-הקינרס
תיאור הצמחעשב קוצני רב-שנתי ממשפחת המורכבים, שגובהו כ-2 מ'. גדל בעיקר בסמוך לכפרים נטושים, בשדות בור ובצדי דרכים, ברוב חלקי החבל הים-תיכוני של הארץ. בחורף הוא מפתח שושנת-עלים רחבה. העלים מחולקים לאונות, המסתיימות בקוצים. באביב עולה מתוך שושנת-העלים עמוד תפרחת, המסתעף בחלקו העליון. הפריחה בחודשים מאי-יולי. הפרחים יושבים על קרקפות, הנישאות על סעיפי הגבעולים, וצבעם סגול-ארגמן. הזרעונים גדולים, ואורכם כ-6 מ"מ. מועד האיסוף: ינואר-אפריל. מקורות ופולקלורמשמעות השם הלועזי היא: "יוצר גזים אצל חמורים" והוא מבוסס על הסברה, שאם החמורים אוכלים ממנו כמות מופרזת, נגרמת הצטברות של גזים בקיבתם. השם העברי נגזר מן השם המקראי חוח: "תחת חיטה יצא חוח ותחת שערה באשה" (איוב ל"א, מ'). המשנה מציינת, שהחוחים והדרדרים הם מאכל בהמה: "ומאכל בהמה החוחים והדרדרים" (שביעית ז', א'). החוחן אהוב ומקובל לא רק על בהמות הבית, אלא גם על הפלאחים, הנוהגים לבשל את עלי הצמח וגבעוליו, לאכול את קרקפותיו ולהשתמש בו כצמח מרפא. רפואה עממיתשתיית מים, שבושלו בהם קרקפות חוחן - סגולה למהלכם התקין של בני המעיים ושל דרכי השתן. אופן השימושקוטפים 10 קרקפות פרחים (בדיוק כמו שקוטפים את קרקפות הקינרס - ארטישוק), כשהן צעירות. מנקים אותן מהפרחים ומציציות הזרעים, ומבשלים בליטר מים - כמחצית השעה. מסננים, ושותים 4-5 כוסות מהמרתח. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |