מרווה משולשת
תיאור הצמחבן-שיח ממשפחת השפתנים, המגיע לגובה של 1 מ'. הוא מופיע לרוב ליד החורש הים-תיכוני, או בתוכו (במקומות המדוללים, שאליהם חודרות קרני השמש). ענפיו ארוכים, שעירים ועוטים עלים לבדיים. עליו ירוקים בהירים. לכל עלה מתלוות בדרך-כלל שתי אונות, ומסיבה זו קוראים למין זה של המרווה "מרווה משולשת". הפריחה בחודשים מרס-יוני. צבעם של הפרחים הוא סגול-ורוד. כל חלקי הצמח מדיפים ריח חריף ונעים. מועד האיסוף: כל ימות השנה. מקורות ופולקלורמקור השם מרווה כנראה בסוריה, ושם נקרא בשם מרוא. א' הראובני קורא למיני המרווה בשם מוריה, וב' צ'יזיק טוען, שהמרווה מופיעה בספרותנו העתיקה בשם מרמהין, סממן שתכליתו לפתוח את דרכי הנשימה: "ונבחשי בגוזא דמרמהין" (גיטין ס"ט, ע"ב). רפואה עממיתגם היום, כבעבר, מפורסמת המרווה המשולשת ברפואה העממית בכל ארצות הים התיכון. אצל הפלאחים הערבים בארץ-ישראל היא תפסה מקום מכובד בין צמחי המרפא והתבלין. היא משמשת לטיפול בכאבי בטן, בהצטננות, בלחץ דם גבוה, בשיעול, בכאבים בבית החזה, בדיזנטריה, בהצטברות של גזים בבטן, בחוסר תיאבון ובפטריות בין אצבעות הרגליים ומסייעת להגלדת פצעים. אופן השימושהדרך הפשוטה ביותר היא לחלוט עלה מרווה בכוס תה כתבלין. שתיית התה משמשת כתרופה לכאבי בטן ולחוסר תיאבון. טיפול בפצעים: כותשים עלים יבשים של מרווה לאבקה, ומפזרים את האבקה על פצעים. לחיטוי פצעים או חתכים עמוקים בגוף, שיש חשש להזדהמותם, לועסים עלים טריים של מרווה ומניחים את העיסה הלעוסה על הפצע. לריפוי הצטננות: מבשלים 100 גר' עלי מרווה בליטר מים. עם עליית האדים מהסיר יוצרים אוהל ממגבת על הראש ונושמים את האדים. לפטריות בין אצבעות הרגליים: דוחסים כמה עלי מרווה טריים לקצות הגרביים, גורבים אותם ומתהלכים בהם יום תמים. מרתח מרווה: מבשלים חופן עלי מרווה בליטר מים במשך רבע שעה, מסננים, ושותים מהמשרה חצי כוס ביום. מרתח זה יעיל לטיפול בלחץ דם גבוה בשיעול, בדיזנטריה, בכאבים בבית החזה, בהצטברות גזים בבטן, בדלקת גרון ולחיזוק כללי של הגוף. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |