הרדופנין הציצית
תיאור הצמחצמח רב-שנתי ממשפחת המורכבים, שגובהו 30-50 ס"'מ. גדל בר בכל חלקי הארץ, בבתות, בשדות ובין סלעים. עם רדת הגשמים, מצמיח הצמח שושנת-עלים רחבים, אזמלניים, ומתוכה עולה הגבעול. הפריחה בחודשים מרס-מאי. הפרחים לשוניים וורודים, יושבים על קרקפת בעלת דורים קשקשיים רעיפים. הפרי הוא זרעון מצולע, הנושא ציצית ארוכה של שערות משי מנוצות. מקורות ופולקלוראבותינו השתמשו במי ההרדופנין כמרור לפסח, בגלל השרף והמיץ החלבי שבשורשיו: "אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין... ובהרדופנין" (פסחים ל"ט, ע"א). במשנה מוזכר הצמח רק פעם אחת, כמאכל בהמה : "בהמה שאכלה... הרדופני כשרה" (חולין ג', ה'). מקור השם הלועזי הוא איטלקי, ופירושו - הקליפה השחורה, על שום קליפתו השחורה של השורש. רפואה עממיתנוסף על היותו ירק בר חשוב למאכל, הוא משמש גם ברפואה העממית, בעיקר לריפוי מחלות ריאה, שחפת, ליחה המצטברת בבית החזה, ולחיזוק גופם של זקנים וחלשים. אופן השימושמבשלים 100 גר' שורשים בליטר מים, במשך חצי שעה. מסננים, ושותים 4-5 כוסות ביום. יעיל מאוד לטיפול במחלות ריאה, בשחפת ולסילוק ליחה המצטברת בבית החזה. לחיזוק גופם של זקנים וחלשים מבשלים 200 גר' שורשים ברוטב בשר, עצמות או כבד. לאחר הבישול, מועכים את השורשים, מוסיפים להם 2 חלמונים, מעט עמילן ומרק חם - ואוכלים. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |