איסטיס מצוי
תיאור הצמחצמח חד-שנתי ממשפחת המצליבים בגובה 40-60 ס"מ. גדל בשדות בור ובצדי דרכים. נפוץ בגולן, בגליל, בשפלת החוף, בהרי שומרון, ביהודה ובירושלים. גבעוליו זקופים, עליו תמימים ולופתים את הגבעול. פורח בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים צהוב חיוור. הפרי הוא תרמילון דמוי כף-נעליים, פחוס מצדו, משתלשל כלפי מטה ומכיל זרע אחד. בפי העם הוא מכונה בשם דלדלי העזים או דלדליים. מועד האיסוף: ינואר-מאי. מקורות ופולקלוראבותינו גם הם קראו לצמח בשמו הלטיני, איסטיס, והפיקו ממנו צבע כחול כהה: "וממין הצובעים ספיחי איסטיס וקוצה" (שביעית ז', א'). הוא מופיע במקורותינו יחד עם שני צמחי צבע חשובים: הפואה והקוץ: "איסטיס ופואה כדי לצבע בהן בגד קטן" (שבת ט', ה'). גם ערביי ארץ-ישראל הפיקו מעליו צבע כחול כהה, הנוטה לירוק-שחור. רפואה עממיתהצמח שימש גם ברפואה העממית, בעיקר לטיפול בדימום חיצוני ופנימי, לריפוי פצעים, לשיכוך כאבים בתקופת המחזור החודשי ולהרגעת צריבות וכאבים בדרכי השתן. אופן השימושמרתיחים 2 כפות גדושות של עלים יבשים או טריים בכוס מים כ-15 דקות. לפצעים חיצוניים: טובלים תחבושת במרתח, חובשים או מנגבים. לדימום מהאף: יש להספיג צמר-גפן במרתח ולהכניסו לאף. במקרה של כאבים בדרכי השתן, דימום פנימי או כאבים בעת המחזור, שותים כפית אחת מהמרתח 4-5 פעמים ביום, עד להרגעת הכאבים. יעיל גם להרגעת כאבי אוזניים. מטפטפים לאוזן 2-3 טיפות בעודן חמות. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |