ורד הכלב
תיאור הצמחשיח מסועף ממשפחת הוורדיים, שגובהו 1-2 מ'. גדל בר, בעיקר על אדמה הררית וטרשית, ומצוי ברכסי הגליל, בכרמל, בשומרון וביהודה. ענפיו בעלי שיכים מוצקים וכפופים, עליו מורכבים מ- 5-7 עלעלים. עלי הלוואי ריסניים-בלוטיים. הפריחה בחודשים מאי-אוגוסט. הפרחים ערוכים אחד-אחד, בקבוצות של 2-5 פרחים. צבעם ורוד-לבנבן. הפרי קרח, כדורי, ויש שהוא דומה לביצה. צבעו חום או אדום. טעמו חמצמץ וערב לחיך. מועד האיסוף: כל השנה. מקורות ופולקלורהשם ורד אינו מופיע בתנ"ך, אך מופיע פעמים אחדות במשנה, בתוספתא, בתלמוד ובמדרשים. יש חוקרי מקרא המזהים את הורד עם השושנה המופיעה במקרא: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע י"ד, ו'). שיח הוורד היה חשוב בכלכלת העם, ולכן היה חייב בשביעית ובדמאי. בייחוד מציינים את עלי הכותרת, ששימושם היה להכנת מי-ורד ושמן-ורדים: "הורד והכופר... יש להם שביעית" (משנה, שביעית ז', ו'). רפואה עממית"מי הוורדים", המופקים מעלי הכותרת, משמשים ברפואה העממית לטיפול בדלקות אוזניים ועיניים, בכאבי ראש, בבעיות בדרכי העיכול, בכאבי רחם, בדלקת ריאות ולהורדת חום. אופן השימושמכניסים 50 גר' עלי-כותרת לתוך כלי זכוכית, המכיל כליטר מים. אוטמים את הכלי, ומניחים אותו כשבוע ימים בשמש. מסננים את המים ומשתמשים במשרה בצורת טיפות - לדלקת אוזניים, לדלקת עיניים, למריחה על המצח ולעיסוי במקרה של כאב ראש. שתיית 3 כפיות מהמשרה ביום יעילה כנגד דלקת ריאות, דלקת בדרכי העיכול וכאבי רחם. מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל" |