החברים של דולי
|
 "שק קמח" - הופר העכבר על גבו של אביו "E-14", שורת תאי הגזע העובריים מהם שוכפל |
מדוע אי-אפשר להשתמש בטכניקות אלה באדם כבר היום?
"כדי שאפשר יהיה להשתיל תאים באדם, חייבים להגיע לתאים שהם ב-100% 'נקיים', זאת אומרת שהם כולם מאותו סוג, ושלא נשארו תאי גזע עובריים, במידה ולא זה המצב, עלולים להיווצר גידולים ותופעות בלתי רצויות אחרות. הטכנולוגיות הקיימות היום, עדיין אינן יכולות להבטיח זאת".
האם מדובר רק ביצירת תאים להשתלה, או גם ביצירת רקמות שלמות?
"בהחלט מדובר גם על האפשרות לייצר רקמות שלמות לצורך השתלה, אבל השאלה הזו היא מורכבת, והמחקר נמצא בשלבים ראשוניים. אגב, כבר היום קיימת האפשרות לקחת ריקמת סחוס מבן אדם, לבדל אותה בטכנולוגיה שקשורה בהנדסת רקמות ולתקן פגמים של חסר סחוס, או, בטכניקה דומה, חסר עור".
האם מוכרת גם התמיינות שנגרמת על-ידי הסביבה הביולוגית אליה מגיעים התאים?
"יש בגוף האדם, מטבע הדברים, התחדשות של רקמות ותאים. תאי גזע של מבוגר נקראים "Stem Cells". במח העצם כל הזמן נוצר דם חדש, ממה נוצר דם חדש? מתאי גזע שמתחדשים כל הזמן. היום, הולך ומסתבר שיש תאי גזע בגוף האדם ששומרים על יכולת מדהימה, הרבה יותר מאשר תיארנו לעצמנו, להתמיין לתאים שונים. בעצם, בדומה לתאי גזע עובריים, תאים אלה יכולים להתמיין לכל תא בגוף האדם. בניסוי שבוצע לאחרונה במיזורי, לקחו תאי גזע מחולדות, גרמו להם להתמיין לתאי עצב ושתלו אותם בחולדות פגועות בחוט השדרה. החולדות המשותקות האלו החלו להסתובב בכלוב".
האם, בעיקרון, את אותה פעולה של יצירת התמיינות מתאי גזע אפשר לבצע על תאים של אדם בוגר, כמו תא-עור, למשל?
"זה כבר דבר אחר לגמרי. זה קשור בטכנולוגיות של שיכפול. אם ניקח לצורך השתלה ריקמה שמקורה בעובר מסויים, הרי מדובר בריקמה זרה שעלולה להידחות. יש כמה אסטרטגיות כדי להתגבר על הבעיה הזאת:
- מתן תרופות שמונעות דחייה, ויש להן את הסיבוכים שלהן.
- יצירת הרבה שורות תאים וביצוע התאמת רקמות בין האדם הספציפי לבין הרקמות שנוצרו מתאי הגזע העובריים.
- ביצוע שינויים גנטיים בתאים העובריים, כדי שלא יידחו.
האפשרות הרביעית היא 'לשכפל' את החולה עצמו. לקחת תא מהחולה, תא-עור למשל, להזריק אותו לציטופלסמה של ביצית לאחר שהוצאנו ממנה את החומר הגנטי וליצור ממנו עובר. חס וחלילה מלהשתיל אותו ברחם, גם לא חייבים לגדל עובר עד שלב שהוא יכול להיקלט ברחם, מספיק אולי עובר בן יומיים או שלושה. מהעובר הזה ניתן ליצור תאי גזע עובריים, לגרום להם להתמיין, וליצור רקמות שאותן נשתול באותו חולה שממנו לקחנו את תא העור. הטכנולוגיות קיימות, אבל אנו עדיין בשלבים התחלתיים מאוד".
מה הקשר של כל התחום הזה לפרוייקט הגנום?
"הקשר הוא ברור. ברגע שתאי הגזע העובריים מתחילים להתמיין, יש גנים שנעלמים ובנים שמופיעים. קיימות היום טכנולוגיות של
ברור, אם כך, מהי התועלת שיכולה לצמוח מן המחקר. האם קיימות לדעתך גם סכנות בכיווני התפתחות מסויימים?
"הסכנות קשורות בעניינים אתיים. בנושא השכפול. אבל זה לא רלוונטי, כי אנחנו לא מתכוונים לעסוק בשכפול."
האם השאלות הללו לא מטרידות אותך תוך כדי עבודה? למה למשל לא להשתיל את העובר המשוכפל?
"הטכנולוגיות קיימות בהרבה מעבדות בארץ ובעולם, זה רק שאלה של האם להשתמש בהן, אבל אף אחד לא יעלה על דעתו ללכת ולשכפל בן-אדם, זה בכלל לא בא בחשבון, זה טירוף."
יש בוודאי מישהו שכן מעלה בדעתו...
"אולי מעלה בדעתו, אבל זה לא מעשי, וזה גם לא חוקי. זה לא הנושא, בכלל לא מדברים על זה. מה שחשוב הוא, שמאז הפרסום על השכפול של דולי חלה מהפכה עצומה בביולוגיה ובכל הקונספציה שלנו לגבי יכולת ההתמיינות של התאים. בהתחלה זה נשמע יותר מדי פנטסטי. יש כמה עובדות ביולוגיות חשובות שהתגלו בזמן האחרון כתוצאה מהניסיונות בשכפול, כמו העובדה שתא יכול לעבור תכנות מחדש. מתברר היום יותר ויותר, שהיכולת של תא שעבר התמיינות לריקמה מסויימת לחזור ולהיהפך לתא אחר, היא מדהימה. עכשיו מנסים ללמוד את כל הגורמים שקשורים להתמיינותו מחדש של התא, לא מתוך מטרה ליצור בן-אדם נוסף אלא כדי להבין את המנגנונים, כדי שאפשר יהיה לקחת תא מסויים להחזיר אותו אחורה ולגרום לו להתמיין בכיוון אחר. מחקרים אלו עוסקים בגילוי גנים, חלבונים ותרופות שיכולים לסייע לרפואה בצורה דרמטית. אנו מדברים פה, בסופו של דבר, בדברים שקשורים ביסודות הבריאה".
ואין איזה חשש, איזו יראה?
"לא יראה, אלא סקרנות שהולכת וגוברת ככל שאתה מתקרב לחקר סוד החיים. אבל זה קיים גם כשנולד תינוק, גם כשאתה עושה הפריית מבחנה ורואה את הביצית המופרית ואחר-כך את העובר שמתפתח והתינוק שנולד. התחושות הללו קיימות אצלי כל השנים, רק שפה יורדים לעומקים הרבה יותר גדולים בניסיון להבין תהליכים ביולוגיים שלא היו מוכרים עד לפני זמן קצר. הפוטנציאל הוא עצום, תיאורטית הכל יכול להיות, אבל הדרך עוד ארוכה".
|
פרופ' איצקוביץ': |
מתוך "היי-טקניון" - מגזין בוגרי הטכניון, גיליון 17, דצמבר 2000