משחררים עצורים -

התמודדות עם עצירות

עצירות הנה תופעה שכיחה הרווחת בקרב כ-20% מהאוכלוסייה. תדירות העצירות עולה ככל שעולה הגיל. עצירות נפוצה יותר בקרב נשים. קל לטפל בעצירות, אבל בורות וקשר שתיקה עקב מבוכה יכולים לגרום למצב כרוני בלתי הפיך

 ד"ר מרק באר גבל
 מנהל היחידה לגסטרו-פולשנית ורצפת האגן, בי"ח קפלן רחובות

עצירות מתאפיינת בשלושה מצבים:

  • פחות משלוש יציאות בשבוע.
  • תדירות יציאות סדירה הדורשת מאמץ בעת היציאה.
  • יציאות קשות ויציאות יבשות.

השלב הראשון הוא האבחון, אם הבעיה תזונתית, צריך לפתור אותה באמצעות תזונה עתירת סיבים ושתייה מרובה.

התוצאה של מאמצים נשנים בעת היציאות יכולה להיות היחלשות השרירים של רצפת האגן. לחץ מוגזם ויומיומי במשך שנים עלול לגרום להרפיית שרירי רצפת האגן כתוצאה ממתיחת עצבי האזור, מה שעלול לגרום להחמרת העצירות, ובמקרים קיצוניים - לאי שליטה במתן צואה. תוצאות חמורות נוספות ממצב זה עלולות להיות: סדק בפי הטבעת, צניחת טחורים, גוש צואתי בחלחולת, אי שליטה במתן שתן או צניחת אחד מאברי האגן.

הגיל הרך

תינוק לומד להיות נקי בגיל 20-30 חודשים כשהוא בשל מבחינה פסיכו - מוטורית, פעולת ההתרוקנות טבעית יותר מהגמילה. הורים לתינוקות צריכים לשים לב לתקופת הגמילה מחיתולים, תקופה זו רגישה ביותר ובעלת השפעות פיזיות ונפשיות על הילד. חינוך נוקשה ודרישת ההורים להיגמל מבלי להתחשב במוכנות הפיזית והנפשית של הילד, מקנים לו הרגשה שאין הוא נקי מספיק ושאינו עומד בציפיות. תוצאה אפשרית היא לחץ גדול יותר, גילוי התנגדות, סימנים של פחד וחרדה מההורים ולבסוף עצירות. אמנם תהליך הגמילה מחיתולים עובר לרוב בצורה חלקה, אבל ישנם מקרים בהם הילד מתנגד להסרת החיתול ומבטא זאת בהתאפקות מכוונת ובעצירות.

ילדים

חמישה עד עשרה אחוזים מבין הילדים בגיל בית ספר סובלים מבעיית עצירות. הילד מתלונן על ירידה בתיאבון, כאבי בטן, קשיים בריכוז, חוסר עניין בפעילויות היומיומיות. הוא עלול ללכלך את תחתוניו ולהסתיר אותם במבוכה ובגלל זה ההורים לא תמיד מודעים לתופעה. כתוצאה מלחץ מוגבר על שלפוחית השתן הילד ירגיש גם צורך תכוף בהטלת שתן. במחקרים שנערכו בארה"ב הוכח כי עצירות מהווה את אחד הגורמים המרכזים לדלקת חוזרת בדרכי השתן אצל ילדים. תקשורת טובה עם הילד חשובה ביותר, שכן יש לו קושי רב בהתמודדות עם הבעיה. אחוז מסוים מהילדים יתקשה להתמודד עם תנאי היגיינה לא נאותים בבית הספר (שירותים מלוכלכים, היעדר נייר טואלט וכולי), או עם תנאי התזונה שהשתנו. גם העובדה שהילד אינו חופשי ללכת לשירותים כשהוא חש צורך בכך, יכולה להוות בעיה. לילדים מסוימים יש יציאות כואבות, ולפיכך הם יגלו קושי או חוסר רצון ללכת לשירותים ויתאפקו יותר. הסכנה היא היווצרות גוש צואתי, שיסתום את הרקטום ויגרום להפרשת יתר של נוזלים ממנו על מנת שניתן יהיה לפרקו ויחד עם זאת הגוש ירחיב מעט את פי הטבעת ובמקרה כזה הילד יסבול מבריחת צואה נוזלית ללא שליטה - דבר שרק יגביר את מבוכתו ובידודו החברתי. אם העצירות תימשך, הילד עלול לסבול מתופעות חמורות יותר. טיפול נכון ישלב שינויים בהרגלים התזונתיים - מעבר לדיאטה עתירת סיבים ושתייה מרובה, עם חינוך מחדש של הרגלי היציאות ומרשם לקבלת תרופות - מרככי יציאות או לקסטיבים לא ממכרים המבססים את פעולתם על מנגנונים פיזיולוגיים.

רבים מההורים דורשים מילדיהם להתאפק במתן שתן או צואה, צריך לזכור שככל שאדם מתאפק יותר, כך הוא מקלקל את הפיזיולוגיה של הגוף, ההתאפקות גורמת להיספגות המים בגוף, וההתרוקנות הופכת לקשה יותר. אם מתאפקים למשך זמן רב במתן שתן, ייווצר מצב בו הקיבולת של שלפוחית השתן גדלה, ולא יהיה ניתן להתרוקן עד הסוף.

מגיל עשר ומעלה ניתן להציע חינוך מחדש בנושא היציאות בשיטת הביופידבק, שיטה לא חודרנית ונטולת כאבים, המאפשרת לילד ללמוד להכיר בצורך להתרוקן ולהפעיל את שרירי רצפת האגן והבטן בעת התרוקנות. טכניקה זו זוכה להצלחה מרובה בקרב הילדים. במיוחד כאשר יש שיתוף פעולה עם ההורים, יש צורך בהשגחה על הילד במשך תקופה ארוכה על מנת שלא להיגרר לתופעה של עצירות כרונית.

נשים

נשים סובלות מהתופעה של עצירות יותר מגברים, ביחס של שני שלישים לעומת שליש, בגלל המבנה האנטומי של רצפת האגן. בקרב נשים צעירות, הלידה מהווה גורם מרכזי להיחלשות שרירים אלו. לידה ראשונה יכולה לגרום לנזק בשרירי רצפת האגן, ובמיוחד לקרע באחד מהסוגרים של פי הטבעת. מחקר שנעשה באנגליה בשנת 1993 הראה, כי כשליש מאוכלוסיית הנשים אחרי לידה ראשונה סובלות מקרע בפי הטבעת, ומחציתן וסבלו מאי שליטה בהמשך. מתיחת שרירי האגן הכרוכה בלידה, בדומה לעצירות כרונית הכרוכה במאמץ יתר, יחלישו את העצב האחראי לתנועתיות של שרירי האגן. שנים מאוחר יותר, לקראת גיל הבלות, תופיע אי שליטה במתן צואה או שתן, בגלל סיבות הקשורות למנופאוזה, כגון: חוסר בהורמונים, חולשה של רקמת חיבור וכדומה. קיימת אפשרות לבדוק את כושר הסוגרים על ידי בדיקה קלינית מהירה ונטולת כאבים. על מנת לבחון אם קיים סיכון שהחולה תסבול מאי שליטה בעתיד, חשוב לדעת אם קיימת דפורמציה (שינוי) של האברים באגן ומהו מיקומם המדויק. אם יש צורך בניתוח על מנת לטפל באי שליטה, עדיין מומלץ לעבור חינוך מחדש של השרירים, שינוי בהרגלי אכילה ויציאות, שיפור בפעילות פיזית והשגחה על משקל תקין. שיתוף פעולה עם המנתח חשוב ביותר, ולעתים חינוך מחדש של השרירים צריך להימשך גם לאחר הניתוח.

טעות לחשוב שחומר תרופתי משלשל או אפילו חוקן יתרמו לירידה במשקל, צריך לזכור כי מה שנשאר במעי הגס זו הפסולת, כלומר, אם אוכלים מזונות עתירי שומן וקלוריות, המעי הדק מפרק את המרכיבים שברצונו לאחסן או להשתמש ושולח למעי הגס את הפסולת. חוקן תכוף או שימוש בתרופה שלא לצורך אלא לשם השלמת הדיאטה, יקלקל את התפקוד הנכון של המעי ויגרום לבעיות בריאות קשות בעתיד.

קשישים

בקבוצת הסיכון נמצאים מבוגרים מעל גיל 60, כ-20% מהמאושפזים במוסדות גריאטריים מגיעים אליהם בגלל אובדן שליטה על הסוגרים התחתונים. אצל הקשיש קיימת ירידה משמעותית בתנועתיות, צריכת יתר של תרופות ולעתים אף תלות ואיבוד עצמאות. חלק מהתרופות שהקשיש צורך (משככי כאבים, תרופות המקלות על תופעות של מחלת הפרקינסון, תרופות נגד דיכאון, נגד לחץ דם גבוה, ברזל וכדומה) עשויות לגרום להאטה בעיכול ולהוביל לבעיה של עצירות. שיפור באיכות התזונה, חוקנים קטנים מדי פעם, לקסטיבים לא מגרים והגברת התנועתיות יכולים לעזור. לפני טיפול יש צורך לעשות בירור מקיף יותר על מנת לשלול ממצא החוסם את המעיים, הפרעות בתחושת הרקטום או התכווצות פרדוכסלית של פי הטבעת שחוסמת את היציאה, במקום התרחבות. חינוך מחדש של הרגלי יציאות תקינות על ידי ביופידבק יאפשר ברוב המקרים לטפל בבעיות אלו. אם לא יינתן טיפול מתאים, תתפתח בכ-7% מאוכלוסיית המבוגרים מעל גיל 65 אי שליטה במתן צואה. קשה לאמוד במדויק את שיעור התופעה, בגלל המבוכה שהנושא גורם, אבל ידוע כי בקרב קשישים התופעה מגיעה ל-60% בערך. עד גיל 75 התופעה שכיחה יותר בקרב הנשים, ולאחר גיל זה היא שכיחה יותר בקרב הגברים. לעתים קרובות יש קשר הדוק בין אי שליטה במתן צואה לאי שליטה במתן שתן. קשישות הסובלות מתופעות אלו מתלוננות לעתים גם על צניחת אחד מאברי האגן: נרתיק, רחם, חלחולת וטחורים.

לסיכום, מהגיל הרך ועד לגיל הזהב קיימת המשכיות של אירועים המחלישים בצורות שונות את שרירי רצפת האגן. קיימים שפע טיפולים המאפשרים לעצור את הנזק שנגרם, לטפל בו ואף למנוע סיבוכים בעתיד.



דרכים נוספות להתמודדות עם עצירות

מאת: ליהי שמיר

הרבה סיבים - למרות שאתם חושבים שאתם עושים עבודה די טובה בהכנסת סיבים לדיאטה שלכם יש סיכוי שאתם צורכים הרבה פחות מהכמות המומלצת היומית שהיא בין 20 ל-30 גרם (רוב האנשים צורכים רק 12 גרם ליום). לכן, מומלץ לאכול מאכלים שמכילים כמות רבה של סיבים, כגון שיבולת שועל, דגני חיטה, אורז חום, עדשים, שזיפים, פרי הדר, ירקות כגון: במיה, כרוב, גזר וסלק. צריך לזכור שלא כדאי להגזים באכילת בננות, הן עלולות לגרות לעצירות.

להוריד הכל עם מים - לא לזלזל בכוחה של התייבשות כדי לבלבל לכם את היציבות. 8 כוסות מים כל יום יכולות לעשות את ההבדל. חשוב להמעיט בצריכת קפאין ואלכוהול, כיוון ששניהם גורמים לגוף להפריש נוזלים מהר מדי.

עשב עשב תרדוף - הפכו את האלוורה ואת זרעי הפשתן חלק מהשגרה היומית. שתו חצי כוס מים אלוורה כל בוקר. לגבי הפשתן, אתם יכולים לקחת כף של זרעי פשתן, טחונים טרי עם כל ארוחה. אפשר לפזר אותם מעל הדגנים או הסלט.

תתחילו לזוז - התעמלות באופן חד משמעי מזרזת את תהליך ניקוי הפסולת בגוף. שלושים דקות 3 פעמים בשבוע. יש האומרים שהתעמלות סדירה אף תמנע עצירות.

שחרר את המוח - לכמה מאיתנו יש קשר "מוח - גוף" חזק אשר מסביר לפעמים תחלואים למיניהם, בעיות קיבה אינן יוצאות דופן. מסג' טוב, במיוחד כזה המשתמש בשמנים ארומטיים כמו רוזמרין, מפחית את המתח.

הגיע הזמן להתעורר - דרך נוספת לטפל בעצירות היא ליצור שגרת יום. הרפואה הסינית ממליצה לרוקן את הקיבה בין השעות 5-7 כל בוקר כיוון שאז רוב האנרגיה זורמת אל המעי הרחב.


מתוך "חיטובים" - מגזין לתזונה, בריאות וסגנון חיים, גיליון 12